| 29.05.15 |

י"א סיון תשע"ה

| 162

גליון

שביעי

סיפור לשבת

יום הספורט השנתי

בכיתה ח'2 בבית הספר 'זאת התורה', היתה

התרגשות גדולה. על לוח המודעות של בית

הספר נתלה שלט גדול, שיום הספורט השנתי

לכיתות בית הספר, יתקיים בשבוע הבא.

כל הכיתות צריכות להכין רשימת תלמידים

למקצועות הספורט השונים. יש להכין

שחקנים לנבחרות הכדורסל, הכדורגל,

הכדוריד והכדורעף. כמו כן צריך להכין

עשרים רצים, למרוץ השליחים הגדול.

מלאכת השיבוץ לא היתה

קלה. במקצועות האישיים לא

היה קשה לבחור. במחברתו

של המורה להתעמלות, היו

רשומים השיאים האישיים של

כל תלמיד והטובים ביותר נבחרו.

במשחקי הכדור היתה בעיה,

במחברת הציונים של המורה

להתעמלות, לא רשומים ציונים

בכדורגל, כדור יד, או כדורסל. בכיתה ח'2

היה המצב קשה במיוחד. כבר מתחילת

השנה נוצרו בכיתה שתי חבורות, שהיו

עויינות זו לזו. זה התחיל בריב שבין יוני

ליריב, ריב שנגע בכל תחומי הכיתה. לקראת

יום הספורט עלה הריב לטונים גבוהים. בכל

הכיתות כבר גמרו לשבץ את הנבחרות, והחלו

באימונים לקראת יום הספורט, ובכיתה ח2

עדיין מתווכחים. הרב שלום, מחנך הכיתה,

החליט לשים קץ למריבה. בתחילת השיעור

שאל הרב: "מי הם הכהנים שיש בכיתה?"

חמישה תלמידים הצביעו. אהרן צדוק ואלעזר,

מן הקבוצה של יוני, ופנחס ויהוידע, מן

הקבוצה של יריב. "את מי בירכת היום בברכת

הכהנים", שאל הרב שלום, את אלעזר, רק את

התלמידים מן הקבוצה של יוני, או גם את אלו

מן הקבוצה של יריב? אלעזר נעלב מן השאלה

וענה: "אתכולם". "איך יכולתלברךאתהחברים

מן הקבוצה של יריב?" המשיך הרב, "הלא

אתמול רבת איתם." "ואתם" פנה הרב לפנחס

ויהוידע, "איזו ברכה אמרתם הבקר לפני

ברכת כהנים?" "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו

לברך את עמו ישראל באהבה...", ענה יהוידע

בעיניים מושפלות. "האם באמת הצלחתם

לעמוד בציווי הזה, ולברך את כולם מתוך

אהבה?" שאל הרב שלום. חמשת

הכהנים של הכיתה הורידו את

ראשם בעצב. אולם הרב המשיך

ושאל את כל הכיתה: "מי יודע

איזו בעיה ישנה בדיקדוק המילים

של ברכת הכהנים?" מנחם הרים

את ידו וענה: "בתחילה כתוב "כה

תברכו את בני ישראל אמור להם"

בלשון רבים, ואילו הברכה נאמרת

בלשון יחיד: "יברכך ד' וישמרך..." "יפה

מאוד", אמר הרב שלום. "מישהו יודע מדוע

נאמרת הברכה בלשון יחיד?", תלמידי הכיתה

ישבו בשקט, ולא ידעו את התשובה. הרב ענה

בעצמו: "בדרך כלל, כשמברכים את הרבים,

מברכים בלשון רבים אולם כאן ישמסר מיוחד,

שהברכה הגדולה ביותר שאפשר לאחל לעם

ישראל היא, "שיהיו מאוחדים כאיש אחד."

גם בכיתה הזאת, אם לא תהיו מאוחדים, לא

תצליחו בשום דבר. כל הכיתות האחרות כבר

מתאמנות, ורק אתם עוד מתווכחים. אם אין

אחדות איך תוכלו לשחק ולנצח"?

בסוף יום הספורט, ניתן הגביע לכיתה ח'2.

הניקוד שלהם היה הגבוה ביותר. אולם בתוכם,

הם ידעו שהזכיה האמיתית היא על שהפכו

בין יום, מכיתה מפולגת, לכיתה מאוחדת.