43 | 31.07.15 | ט"ו אב תשע"ה| 171 גליוןשביעי
סיפור לשבת
מינון מדויק
חזקי יצא לחופש הגדול. היו לו תוכניות
בילוי מעניינות אך ערב אחד הגיע הביתה
והרגיש שהוא רועד, לא היה לו תיאבון והוא
רק רצה לישון.
"אולי אינך מרגיש טוב? אולי יש לך חום?"
דאגה אמא. "חס וחלילה" ענה חזקי, "אין לי
שום חום". אמא הבינה ששום נער לא אוהב
להיות חולה בזמן החופש. היא הניחה יד על
המצח של חזקי, הוא קדח מחום. אמא לקחה
את חזקי לרופא. הרופא בדק את חזקי וקבע:
"יש לו אנגינה חזקה. צריך לשכב שבוע ימים,
ולקחת בכל יום שלושה כדורים. אחרי עשרה
ימים, המחלה תעבור, ואפשר
לחזור לפעילותמלאה". חזקי
חש כמי שחרב עליו עולמו.
מוחו פעל בקדחתנות, והוא
חשב לעצמו: "עשרה ימים על
חשבון החופש הגדול? לא בא
בחשבון! אני עלול להפסיד את את
הטיול למדבר יהודה". לפתע הבריק רעיון
במוחו. "מה הטעם לקחת בכל יום שלושה
כדורים, ולהבריא אחרי עשרה ימים? אפשר
לקחת בכל יום שישה כדורים, ולהבריא
אחרי חמישה ימים. כך לא אפסיד את הטיול
והסנפלינג". חזקי נכנס הביתה ולא התמהמה.
במקום לבלוע בכל פעם כדור אחד הוא בלע
שני כדורים, כך שבלע שישה כדורים בכל יום.
לאכזבתו של חזקי, כמות הכדורים הכפולה
שלקח לא שיפרה את הרגשתו, אך הוא שכנע
את עצמו שהוא מרגיש טוב.
יום לפני הטיול הכריז חזקי "זהו אני מרגיש
טוב". "איך זה יתכן"? שאלה אמא. "זה מן
השמיים" השיב חזקי "ד' ריחם עלי שלא
אפסיד את הטיול למדבר יהודה"
יום ראשון בבקר הגיע. החברים הופתעו לראות
את חזקי עם כובע ותרמיל וחיוך ניצחון.
הטיול היה קשה, החום היה רב, וחזקי חששהוא
הולך ונחלש. מהמצוק שבאמצע הנחל ירדו
החברים בסנפלינג. באמצע הירידה חש חזקי
סחרחורת קשה. הוא ניסה בכל כוחו למשוך
בידית ולהמשיך לרדת אך לפתע התעלף, איבד
את הכרתו ונשאר תלוי בין שמיים וארץ, כשרק
החבל אליו היה קשור, מונע את נפילתו ארצה.
דני שעמד למטה צעק לו: "חזקי, תמשיך לרדת"
דני הוציא את המשקפת וראה
לתדהמתו את עיניו של חזקי
עצומות, והוא תלוי ברפיון על
החבל". מהר מאוד הוזעקו
כוחות חילוץ למקום
בבית החולים כשחבריו ובני
משפחתו מסביבו, והוא שוכב
במיטה מחובר לצינורות, התעורר חזקי
מעלפונו. "סליחה", לחש חזקי. "קילקלתי
לכם את הטיול". אבא סיפר לחזקי שהם גילו
שלקח יותר מידי כדורים וגרם לעצמו סכנה.
"מצטער" אמר חזקי, "מגיע לי עונש גדול...
מזל שאני בחיים בכלל". "כבר קיבלת את
העונש" ענה לו אביו. "אתה תצטרך לשכב
לנוח שלושה שבועות עד סוף החופש הגדול,
ותוכל לקום ישר ללימודים". בפרשת 'ואתחנן'
אנו מצווים על 'לא תוסיפו ולא תגרעו'. התורה
היא סם חיים, היא כמו תרופה שבאה לטהר
את האדם מן הרע שבו. כמו שבתרופה, אסור
לקחת מנה גדולה מדי, כי זה יזיק, כך גם
בקיום המצוות- הכל צריך להיות מדוד לפי
הכמות שהרופא הגדול, הקב"ה. קבע.