03.02.17 | ז' שבט תשע"ז| 243 גליוןשביעי | 16
90
צילום: מרים אלסטר, פלאש
המ כבר עברו גירוש והר פעמ אחת. את הת
חושה שביומ אחד הכל נעלמ - הבית, בית הכנ ת,
הגינות הציבוריות והביטחונ שהיה להמ. המ עברו את
זה בעבר ומתקשימ לעכל את העובדה שישובימ בארצ
ישראל ממשיכימ להחרב, וככ יהיה גמ הגורל של
משפחות נו פות. בגלל שהמ כבר חוו את ההר 40
והצלקות על בשרמ המ ביקשו לבוא השבוע לעמונה
ולהיות עמ אנשי היישוב.
מדובר באנשי גוש קטיפ לשעבר שמלווימ את תו
שבי עמונה מאז
הפכ המאבק לצי
בורי. מזל חניה,
שנימ 18 התגוררה
בנווה דקלימ. הט
ראומה מגירוש גוש
קטיפ עדיינ קיימת,
"אלו דברימ שלא
נעלמימ זה נשאר בלב כל החיימ. גמ כשבנינו בית
והמשכנו בחיימ זה נשאר איתנו".
מזל מביטה בדיווחימ על פרשת עמונה והיא מזהה
תהליכימ דומימ שחוו תושבי גוש קטיפ.
"עד שנה לפני הגירוש מגוש קטיפ נחשבנו אנחנו
החקלאימ כ'אנשימ הטובימ', ותוכ שנה הפכנו פתאומ
להיות 'אלימימ'. שינו לנו את התדמית מקצה לקצה.
וזה קרה גמ בעמונה בתקופת אולמרט".
חניה, שמלווה נשימ בעמונה, מרגישה גמ צורכ לתקנ
את הטעויות שקרו לטענתה בגוש קטיפ, כמו העובדה
שרבימ מהתושבימ בחרו לצאת בה כמה ולא במאבק
מול כוחות הביטחונ. "אלו שהקשיבו ויצאו לפני הזמנ
בגוש קטיפ הרגו את עצממ. המ עד היומ ובלימ מזה.
היו גמ ישובימ שיצאו מהבתימ לבד. אבל דווקא בנווה
דקלימ הישוב הגדול בגוש, רובמ לא ה כימו לצאת עד
שיוציאו אותמ. אני מאמינה שצריכ לומר - עד כאנ.
בגוש קטיפ חשבנו שזו הדרכ, בעמונה צריכ לתקנ".
"מאמינים במאבק נחוש"
( מהיישוב קטיפ לשעבר, מאמינ 23) גמ דניאל זרביב
שמאבק נחוש יותר הוא התיקונ לגוש קטיפ. אמו הייתה
הוא זוכר את עצמו 11 מזכירת היישוב, ככ שגמ בגיל
מעורב במטה המאבק. "במבט לאחור, כנ. היה צריכ
להיות מאבק נחוש יותר. הציבור הבינ שאמ מישהו נותנ
לכ טירה אתה לא מביא לו את הלחי השנייה. הדרכ
היא יותר נחושה עכשיו. אמ יש קו מאוד ברור זה תי
קונ - מאבק יותר החלטי עובד".
( אמ לתשעה תושבת כפר דרומ לש41) רחלי מלמד
עבר, היתה אז בימי הגירוש עמ בעלה וארבעת ילדיה.
רחלי יזמה ביקור יחד עמ חברותיה מכפר דרומ בישוב
עמונה. הר הישוב מחזיר אותה לימימ ההמ. "אחרי
שהבנתי שחוק הה דרה השאיר אותמ בחוצ, ממש הר
גשתי פיזית מכה בבטנ. תוכ שניה הייתי שוב בכפר
דרומ. דמעות בעיניימ, חו ר תפקוד בבית. בשניות
שנה".11 חזרתי אחורה
רחלי מ פרת על המפגש מלא הדמעות שהיה בינ
נשות הגוש לבינ נשות עמונה, "הגענו לשמ והחלטנו
להתפלל יחד. ארגנו אמירת תהילימ, הגענו כמה נשימ
מכפר דרומ, היתה הרגשה מאוד קשה ונשפכו שמ המונ
דמעות. בכינו יחד, אנחנו ונשות עמונה. מי שלא עבר
דבר כזה לא יכול להבינ את זה.
"אני מבינה מאוד את האנשימ שלא יכולימ להיכנ
לזה עוד פעמ", ממשיכה רחלי, "ומעדיפימ להישאר
'אדישימ' - אנשימ התקשרו אלי ואמרו לי שהמ לא
מ וגלימ להגיע לעמונה, ומאידכ לא יכולימ לעשות
כלומ בבית. המ אומרימ לי - עד שהצלחנו להתאושש
אנחנו לא מ וגלימ לעבור את זה שוב- אנחנו נקרעימ".
עמ זאת, יש להמ גמ מ ר מחזק. רחלי מ פרת שא
פשר להיות גמ אופטימימ ולדבר על חזרה למקומ שנ
עקר, "יש גישה שהעמ ידחופ את העגלה, ויש גישה
שהעגלה רצה קדימה ומי שבא אחריה - בא אחריה.
•אנחנו מאמצימ את הגישה השניה".
שנה לאחור"11 "חזרנו
הם חוו גירוש והרס על בשרם ולמרות זאת, הם הרגישו שהם
תושבי גוש קטיף שמלווים •חייבים להיות שם לצד אנשי עמונה
את אנשי עמונה בתפילה, עידוד ומאבק
איילת שליסל עמ ו נ ה
מזל חניה
דניאל זרביב
החלטנו להתפלל יחד. הגענו
כמה נשים מכפר דרום לעמונה
ונשפכו שם המון דמעות. מי שלא
עבר דבר כזה לא יכול להבין
"תוך שניה הייתי שוב
בכפר דרום. דמעות
בעיניים, חוסר תפקוד
בבית". בנות עמונה