19.05.17 | כ"ג אייר תשע"ז| 257 גליוןשביעי | 32
פר ו י קט השו " ת משה גלנץ
יהורם גאון ם ִ ע
ירושלים.
אני מאמין בעיר הזאת
כאילו היתה דת. גדלתי בה
והיא חלק ממני. היא מובנית
בתוכי והיא דרה בתוכי למרות שאני לא
מתגורר בה היום, כך שלעולם לא ניפרד.
אני מזוהה עם העיר בזכות שלושה
סרטים שעשיתי עליה, בזכות אין סוף
10 שירים ששרתי עליה, ובזכות היותי
שנים חבר מועצת העיר ואחראי על תיק
התרבות בעיר.
'עוד אני פוסע - סיפור חיי'.
אם לא שי פלד שהציע לי 'בוא נכתוב
עליך אוטוביוגרפיה', היא לא הייתה
נכתבת. אני מרוצה מהתוצאה. הוא נקודת
מבט אישית ופרטית בצילם של מאורעות
גדולים, אבל גם לאורם של מאורעות
גדולים של ארץ ישראל. על המאורעות
הללו אפשר לקרוא בספרי ההיסטוריה
ובעיתונות, אבל הספר הוא ראיה מאוד
אישית, ולא תמצאו את הריגוש הזה
בכרוניקה הספרותית והעיתונאית.
נעמי שמר.
הכוהנת הגדולה של הזמר העברי. מאוד
אוהב את העברית המשובחת שלה ואת
אהבת ארץ ישראל שלה. למדתי מילים
מתוך שיריה, אחת מהן היא בשיר 'כמו
חצב', כשהיא שרה: "כמו ענן להתגשם".
כששואלים אדם על הגשמת חלום לא
מחברים את הביטוי לגשם אלא למימוש
חלום. אך ממנה למדתי שהביטוי מגיע
מענן - שהוא אוסף של טיפות של מים
והוא מגשים את עצמו בכך שהוא הופך
להיות לגשם. רק אחת כמו נעמי שמר
יכולה לשזור את הביטוי בתוך שיר וללמד
כך את השפה העברית.
פרס ישראל.
מחיאות כפיים ממלכתיות שקיבלתי
מהארץ והעם. זה הדבר הנפלא ביותר
שיכולתי לאחל לעצמי.
ולתפארת מדינת ישראל.
בעוד שפרס ישראל זה משהו שקורה
באולם סגור, בהדלקת המשואות יש את
התחושה שכל עם ישראל חוגג איתך
באותו מעמד. בהדלקת במשואות הרגשתי
שאני במרכזה של חגיגה כלל ארצית, אם
לא חגיגה יהודית כלל עולמית. חייב לומר
תודה לדוד אלהרר, שהיה שותף לטקסט
המשובח שאמרתי בטקס.
מחיאות כפיים.
במהלך טקס הדלקת המשואות וכשהחלו
מחיאות הכפיים, חיכיתי שהם יפסקו, עד
שהחייל שהחזיק את המשואה נגע בכתפי
וסימן לי לגשת להדליק. אנשים שמופיעים
על במה ועושים הצגה או שיר, מחיאות
הכפיים הן החמצן שלהם, וזה מובנה בתוכי
שאני לא יכול לסיים מחיאות כפיים. אם
לא היה נוגע בכתפי ומביא לי את המשואה,
הייתי עומד עד לרגע זה ומחכה עד
שמחיאות הכפיים היו מפסיקות.
קזבלן.
אפשר לחלק את החיים שלי לשניים–
עד קזבלן ומקזבלן. הייתי בתרנגולים,
גשר הירקון, הקאמרי ועוד. אבל הציבור
הישראלי לא הכיר אותי כמו שהוא הכיר
אותי אחרי קזבלן, אז הפכתי ליהורם גאון
כפי שמכירים אותי היום. אני לא חושב
שהיה בתקופה ההיא מישהו שלא ראה
את ההצגה הזו והזדהה איתה בדרך כזו או
אחרת. היו בה כל הדמויות של הציבוריות
הישראלית, והיתה הזדהות מוחלטת מכל
קצוות הקשת הישראלית.
'בלדה לחובש'.
במשאל שהיה בגל"צ, השיר הזה קיבל
מבין כל שירי מקום כל כך גבוה, עד
שהותיר את כל השירים האחרים מאחור.
יש בו משהו מטלטל, ועוד יותר מטלטל
כשאנחנו יודעים שדן אלמגור כתב את
השיר על סיפור אמיתי שסיפרו לו. עכשיו
אנחנו משופעים בסיפורים כאלו: מספיק
להזכיר את השמות רועי קליין ונתן אלבז
ז"ל, ולהבין שיש בינינו אנשים שחרפו את
נפשם למות כדי להציל חברים. הלוואי
שייתמו מן הארץ סיפורים כאלו.
( תושב רמת 77) יהורם גאון
השרון, אב לשניים.
גדל והתחנך בשכונת 'בית הכרם'
שבירושלים, בן זקונים לשרה
ולהיסטוריון, המשורר והעיתונאי
משה דוד גאון, צאצא למגורשי
ספרד.
היה חבר בלהקות 'התרנגולים'
ו'שלישיית גשר הירקון'.
השתתף בסרטים רבים בהם: 'קזבלן'
ו'מבצע יונתן' ואף ביים את הסרט
'אני ירושלמי', בו גם שיחק. מגיש
ברשת ב' את תכנית הרדיו 'גאון
ברדיו'.
זוכה פרס ישראל ואף היה בין
מדליקי המשואות בטקס הממלכתי
.69-של פתיחת יום העצמאות ה
בימים אלה מפרסם את ספרו
האוטוביוגרפי, 'עוד אני פוסע -
סיפור חיי'.
על התאגיד:
היה נכון לעשות
רפורמה ברשות
השידור, אבל בבת
אחת ירד המסך
על העובדים. אני
לא מבין איך יכולה
להיות סצנה כזו
צילום: רמי זרנגר