29 | 09.06.17 | ט"ו סיון תשע"ז| 260 גליוןשביעי
העבירו את התינוקת, שבינתיימ נק
ראה אפרת )מהאותיות ארפה(, לבית
החולימ 'שערי צדק' בירושלימ. מי
שטיפל בה שמ היה פרופ' דוד בר
נ קי ז"ל, אביו של יונתנ ברנ קי
שהתמודד לאחרונה על ראשות 'הבית
היהודי'. "הוא היה רופא דגול ואדמ
צנוע, וטיפל בה לאורכ שנה ושמו
נה חודשימ. התפלאתי שהיא הגיעה
בכלל לגיל שנה", היא נזכרת.
במשכ כל התקופה עברו ההורימ
ימימ שלמימ בנ יעות כמעט
יומיומיות לבית החולימ, וני ו במ
קביל להחזיק בית שפוי בפרד חנה
עמ שני הילדימ הנותרימ. "חזרתי
לעבודה במדרשיה, התחלתי לעבוד
גמ בכפר פינ , ונעתי גמ על הקו
לירושלימ, כי החלטנו לשמור על
חיימ כמה שיותר נורמליימ במצב
הממש לא נורמלי הזה", אומר יו י.
"לאט לאט הצטרפו אלינו אנשימ
טובימ שהתגיי ו לעזור בגידול
של אפרת בבית החולימ".
שנה ושמונה חודשימ החזיקה
אפרת מעמד, אבל לב ופ נכנעה
ונפטרה. וככ, שנתיימ וחצי אחרי
התאונה הקטלנית שבה נהרגה הודיה,
בני הזוג מצאו את עצממ שוב יושבימ
שבעה.
שאלת את הקב"ה 'למה זה קורה 
דווקא לי'?
שרה: "כנ, בטח. אבל אמונה תמיד
היתה לי. הרגשתי שרודפימ אחרי, וב
עניינ הזה שאלתי - למה אני, ולמה
פעמיימ. לא היו לי פקות על קיומו
של ה', אבל היו לי פקות בהנהגת ה'.
הרגשתי שהוא אשמ במה שקורה לי".
ב פרכ את מ פרת הרבה על 
'הרב' ולא נותנת שמ. מי הוא הרב
הזה?
"יש כמה יטואציות עמ הרב, וזה
לא רב אחד", היא אומרת בחיוכ ויו י
מו יפ: "אחד מהרבנימ שעמדנו איתמ
בקשר מאוד חזק באותמ ימימ היה
הרב מרדכי אליהו זצ"ל. מבחינתנו,
מה שהניע אותנו להמשיכ הלאה זו
ההבנה שהמשימה היא החיימ שלנו
ושל המשפחה והזוגיות, והמ העיקר.
אמ יש דברימ שמצטרפימ, מתמודדימ
איתמ. אבל א ור לתת לכלומ לשבש
לנו את החיימ".
ואיכ ה ביבה הגיבה?
יו י: "אנשימ לא ידעו איכ לה
גיב. באחד הימימ הגיע אלי שכנ ונתנ
משפחת מייכור התגוררה באותמ
ימימ בפרד חנה. יו י היה ר"מ במ
דרשיה בעיר, ושרה בדיוק החלה לע
בוד כעובדת וציאלית בחדרה הש
הימימ הללו כל הקהילה 18-כנה. "ב
שלנו במדרשיה התגיי ה לנ ות לע
זור, אבל זו חוויה מאוד קשה לזוג
צעיר", היא מ פרת. "אנחנו חווינו
את זה רק לשבועיימ וחצי, אבל מ
ביבנו ראינו הורימ שפשוט שהו בבית
החולימ במשכ שבועות שלמימ,
וממש עזבו את הבית כדי להתמ ר
לטיפול בילדה שלהמ ששכבה שמ".
"הודיה היתה ילדה מאוד מיוחדת",
מו יפ יו י. "בתקופה שהיא נולדה
גרנו בח פינ. שרה קיבלה צירימ,
והלידה כבר החלה בדרכ. הגענו לבית
החולימ כשהודיה היתה במצג עכוז,
וכשהיא כבר לא נושמת במשכ כמה
דקות. אחרי שנולדה, הרופאימ אמרו
לנו שהיא תהיה ילדה פגועה ושהמ
לא יודעימ מה הנזק המוחי. אבל ברוכ
ה' הכל היה ב דר. היא היתה מלאת
חיימ ושמחה. כולמ היו מאוד מחוב
רימ אליה".
"הופתעתי כשהיא
הגיעה לגיל שנה"
אחרי מותה של הודיה, שרה ויו י
חזרו הביתה מרו קימ. "הגופ ב דר,
הנפש לא", היא משחזרת, "אבל אמ
רנו שמה שלא יהיה, אנחנו חוזרימ
לחיימ. ני ינו לשקמ את המשפחה.
אני זוכרת שהשכנות אמרו כדי לנחמ
אותי: 'שרה, את צעירה. יהיו לכ חיימ
חדשימ, את תלדי ותהיה לכ נחמה.
מאוד רציתי ללדת תינוקת ולקרוא
לה נחמה".
כעבור זמנ מה המ התבשרו ששרה
שוב בהריונ, והיא לא היתה יכולה
לחכות לאותה נחמה שתבוא. אבל
זה לא קרה. בבית החולימ בישרו לה
שהתינוקת נולדה עמ ת מונת קשה
ונדירה בשרירימ, שלא מאפשרת
לה לעכל מזונ או לקיימ חיימ נו
רמליימ. "היא בעצמ נולדה עמ גזר
דינ מוות. כשאנחנו יושבימ או ישנימ
נראה ששומ דבר בגופ לא עובד, אבל
באותו הזמנ מערכת העיכול לא מפ
יקה לעבוד. אצלה היא לא עבדה",
מ בירה שרה.
"בהתחלה לא הבנתי מה אומ
רימ לי: 'זו תינוקת שלא תאכל ולא
תשתה', ני ו לה ביר, אבל לא הבנתי
מה זה אומר. רק ידענו שזו תינו
קת שלא תוכל לחיות, ושאנחנו לא
יודעימ מה יהיה איתה. נכנ נו ל רט
מאוד ארוכ - וכל זה כשאנחנו מחכימ
עדיינ לנחמה על הטראומה הקודמת".
השניימ בדקו היכנ המקומ הטוב
ביותר עבורה, ובהמלצת הרופאימ
מערכת גזר דין מוות. "אפרת נולדה עם שרה:
שלא העיכול שלה לא עבדה, וידענו שזו תינוקת
. וכל זה קרה כשאנחנו מחכים עדיין תוכל לחיות
לנחמה על הטראומה הקודמת"
צילום: אודי ציטיאט
"לא היה לי ספק בקיומו של ה', אבל היה לי
ספק בהנהגתו". שרה מייכור עם בעלה יוסי