Page 37 - מגזין הטכניון | סתיו 2012

בוגרים בשטח 37
שהיה מתן בלום בן שנה הבינו
הוריו, יוסי וסיגל, שהוא אינו ילד
רגיל. שורה של איבחונים הבהירה להם
להם שמתן לוקה באוטיזם ובדיספרקסיה
- הפרעה ביכולת התנועתית - ושלעולם
לא יוכל לדבר. "מתן הוא ילד תקשורתי
מאוד," אומר יוסי, "אבל אלמלא
הטכנולוגיה שבה הוא מסתייע הוא היה
מממש רק חלק קטנטן מהתקשורת
שהוא מייצר וחווה כיום."
כשהיה מתן בן שמונה הפכה "גריד 2" -
תוכנה שהותאמה לעברית ולערבית על
ידי אביו - לחלק בלתי נפרד מחייו. "היה
לנו ספר סמלים שאיפשר למתן להביע
את עצמו בהצבעה על הסמלים השונים,
אבל היה ברור לנו שזה ערוץ תקשורת
מוגבל מאוד. הרחבנו את הספר הזה
בהדרגה עד שהיו בו אלף סמלים, ועדיין
זה היה מעט מדי, ומסורבל מדי, ובעיקר -
זה השאיר את מתן נטול דיבור."
ליוסי ולסיגל היה ברור שהצעד המתבקש
הוא רכישתה של מערכת ממוחשבת
שיודעת לדבר. "המחשב הוא הערוץ
האופטימלי של תקשורת תומכת וחליפית,
שכן הוא מעניק למשתמש עצמאות
ו'נורמליות' - כי המחשב מעניק לילד
מפה
לאוזן
אבל הטכנולוגיה שפיתח לשם כך ה לבנ ,ּ ֶ יוסי בלום רק רצה לתת פ
כבר שינתה את חייהן של משפחות רבות
דיבור אמיתי, וכך משפר את הדימוי העצמי שלו ואת
התייחסותה של הסביבה אליו."
באותה תקופה, לפני כעשר שנים, כבר היו לוחות
תקשורת ממוחשבים שידעו לדבר בשמו של הילד
המוגבל, אבל הם היו בסיסיים למדי והתאימו
בעיקר לילדים בתפקוד גבוה. מלבד זאת, הכלים
הללו פותחו מתוך דגש טיפולי - לדוגמה, הן סייעו
למשתמש להסביר למרפאה-בעיסוק איזה כדור
רוצה הילד, או איזה משחק הוא מעדיף. "אני רציתי
ה למתן. אני לא מטפל ֶּמשהו אחר לגמרי: רציתי פ
ב השאיפה שלי היא שמתן ָב, וכאָ - אני ראשית כל א
יוכל למצות את מירב הכישורים שלו ולתקשר עם הסביבה טוב ככל האפשר."
בגיל שמונה קיבל מתן מהוריו את המחשב הראשון - מחשב שיוסי רכש בארה"ב
תמורת כ-000,5 דולר וביצע בו את התאמות התוכנה הנדרשות. בעזרתה של
המחנכת של מתן, ענת רגב, הותאמו מחשבים דומים לילדים נוספים בכיתה
המיוחדת שבה למד בקיבוץ מסילות. יוסי עזר במהלך השנים למשפחות
רבות נוספות, אבל אחרי שהשקיע מאות שעות בפיתוח התוכנה ובהתאמתה
למשתמשים, גמלה בלבו ההחלטה להפוך את הפרויקט האישי הזה לעבודה.
"הבנתי שאם אני רוצה להמשיך לשפר את המוצר הזה, ולהציע אותו למשפחות
אחרות כדי שישנה גם את חייהן, זה לא משהו שאני יכול לעשות בין עשר לשתים-
עשרה בלילה, אחרי שהילדים הולכים לישון. זה משהו שאני חייב להיכנס אליו
באופן רציני, כמו שנכנסים לפרויקט בעבודה."
לממש את הפוטנציאל האישי
יוסי עזב את חברת "ריטליקס" שבה עבד, הקים את חברת "די-בור" והשקיע
את עצמו בתחום של פיתוח של תקשורת תומכת וחליפית. מאז הוא מפתח
פתרונות תוכנה וחומרה לילדים ולמבוגרים מכל המגזרים, הסובלים ממגוון רחב
של בעיות: שיתוק מוחין, אוטיזם, פיגור, אילמות ועוד. "המטרה שלי היא לאפשר
לכל אדם לממש את הפוטנציאל שלו באמצעות התגברות - חלקית לפחות - על
מכשולים מוטוריים וסנסוריים שונים. אני כמובן לא האדם היחיד שעוסק בכך, אבל
ההתמקדות שלי בהתאמת הטכנולוגיה לצרכים הספציפיים של הילד או המבוגר
הספציפי, וההתייחסות שלי גם למשתמשים "בתיפקוד נמוך", מאפשרת לי לעזור
לילדים שהיו 'תקועים' במשך שנים ללא פתרון מתאים."
פרספקטיבה רחבה
בלום, שגדל בטבעון ומתגורר בה גם כיום, סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית
בירושלים, ואחריו המשיך בטכניון למסלול ישיר לדוקטורט בחקר ביצועים בהנחיית
פרופסור אורי רוטבלום ז"ל מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. בהמשך הוא
הקים יחד עם שותפים חברת הזנק, ועבד בכמה חברות בתחום התוכנה. ההשכלה
שרכש בטכניון, והידע שצבר במשך השנים, סייעו לו במפעל חייו: פיתוח טכנולוגיות
שיסייעו לאנשים המוגבלים בתקשורת. "מתן הוא כמובן המוטיבציה לכל זה, אבל
אני שמח שביכולתי לעזור גם להמון משפחות אחרות. אני רואה בעצמי מעין
אינטגרטור שמחבר בין המהות שהיא מתן היכולת לדבר לבין ה'ברזלים' (כלומר
המחשב) והתוכנה, כי כל אחד בסיפור הזה מסתכל על הילד המוגבל מזווית
אחרת: ההורה רואה את הילד, המטפלים רואים את האתגר הטיפולי-התפתחותי,
והמהנדסים רואים את התוכנה והחומרה. אני מביא איתי פרספקטיבה רחבה
שכוללת גם את ההבנה של הלקויות השונות, גם את הפתרונות הטכנולוגיים
האפשריים, וגם את החיבור לילד הספציפי שכל כך רוצה לתקשר עם הסביבה
ולבטא את עצמו. הרי בסופו של דבר אני אבא של ילד כזה."
"המחשב הוא הערוץ האופטימלי לתקשורת תומכת וחליפית."
יוסי בלום ואחד ממסכי התקשורת שפיתח
כ