Page 11 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

±±
‰ Ó Á Ï Ó † È Ó È
"הנפילות הראשונות תפסו אותי עם בני הקטן,
יונתן, במרכז זיו," מספרת לילה שניידרמן,
סטודנטית לתואר שני בפקולטה למדעי
המחשב. "אריה, בעלי, היה כבר ברכבת, בדרכו
ללימודיו בתל אביב. הגעתי לטכניון והלכתי
למקלט, ליד הדירה שלנו במעונות. היו שם
כמאתיים איש. האי-ודאות היתה רבה. איש לא
ידע מה קורה. חזרתי הביתה, לקחתי קצת בגדים
ואוכל, והלכתי למקלט השני. שם היתה רק עוד
משפחה אחת, ועל הקיר התנוססה הכתובת
שלי - ארץ ישראל שלי יפה".
את הכתובת הזו כתבה לילה על הקיר במקלט,
כאשר היתה ילדה בת שמונה. הוריה, צבי וטניה,
עשו דוקטורט בטכניון וגרו באותם מעונות בהם
היא מתגוררת היום עם משפחתה הקטנה.
משפחתה עלתה לארץ בשנת 7891. כסטודנטים
לתארים מתקדמים קיבלו ההורים מעונות ולילה
הייתה "ילדת טכניון" מאושרת.
כאשר האחראי על המעונות ראה את הכתובת,
הוא כעס מאוד. "אבי שמע על המקרה והבין
מיד שזו אני, אבל לא כעס על בתו כאשר שמע
מה כתבה על הקיר." למען האמת, הוא לא
התפלא שכן לילה גדלה בבית ציוני במוסקבה.
ËϘÓφ‰¯ÊÁ†‰ÏÈÏ
∫‰ÂÓ˘†˙·†‰˙Âȉ·†‰·˙Ά·∫‰ÂÓ˘†ÏÈ‚·†‰·˙Ά·˘
הוריה היו סירובניקים ועשו את אחת העבודות
המחתרתיות המסוכנות ביותר - הדפסת ספרי
יהדות ולימוד עברית.
הם לימדו את לילה עברית בבית. "אם יקרה
לנו משהו בגלל הפעילות הציונית שלנו ואת
תילקחי מאיתנו, העברית תזכיר לך תמיד שאת
יהודייה," אמרו לה.
בשנת 7891 הם הפגינו על מדרגות הספרייה
על שם לנין במוסקבה והחתימו עוברים ושבים
על עצומה הקוראת להתיר להם לעלות לארץ
ישראל. "מעטים חתמו, רבים ירקו וקיללו," היא
נזכרת. שלושה חודשים לאחר ההפגנה הנועזת
הזו, הם כבר היו בארץ.
לילה למדה בבית הספר "רמב"ם" בנוה שאנן.
אחיה התינוק היה במעון בטכניון. היא זוכרת
את ילדותה כאן "כמו חיים בכפר קטן, מקום
בטוח, שלו ומוגן." הוריה סיימו את לימודיהם,
והיום הם נושאים בתפקידים בכירים ב"אינטל".
בחודש מרץ האחרון היא חזרה למעונות, הפעם
כסטודנטית לתואר שני, נשואה ואם לתינוק
חמוד. היא לקחה את אריה בעלה לראות את
הכתובת שעל הקיר ו"התוודתה" בפני האחראי
על מעונות סגל זוטר, דני לוי, על מעשיה. הוא
צחק, ו"הבטיח" להעניש אותה אם אין עדיין
התיישנות על ה"עבירה" שביצעה בילדותה.
שלושה לילות שהו לילה, אריה ויונתן במקלט,
ואז עברו לדירת הוריהם ברחוב הרופא. היו שם
גם אחיה - יוס'לה בן 8 ונתן בן 91, ומשפחת
"פליטים" מבת גלים, עם שני ילדים.
„ÁÙ†‡Ï†¨Á˙Ó
"צפינו את המלחמה הזו," היא אומרת. "לא
הופתענו. לכן היה מתח, אבל לא היה פחד.
הילדים בבית הורי שרו בכל אזעקה את השיר
על נסראללה, והאמינו שהשיר 'מחסן' אותם
בפני הטילים. כשהסתיימה המלחמה חזרנו
לדירתנו החמודה במעונות סגל זוטר. אנחנו
מאוד מרוצים פה. זו איכות חיים אידיאלית
לזוג סטודנטים. יש כאן כל התנאים המאפשרים
ללמוד בשקט. הכל קרוב, הפקולטה, הספרייה,
המעון של יוני וגם בית הכנסת. זהו כפר בתוך
העיר".
את חוויות המלחמה הם השאירו מאחוריהם,
ופניהם אל העתיד. ומה באמת הוא צופן?
הם צוחקים. "להמשיך ללמוד ולהביא לעולם
ארבעה ילדים, ילדי טכניון."
כפר בתוך העיר. לילה, אריה ובנם