Page 21 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

≤±
‰ÈÈ˘Ú˙‰†Ï‡†‰„·ÚÓ‰Ó
פרופסור מוסה יודעים נולד בטהרן, למשפחה
שחיה שם דורות רבים. בית הכנסת ברובע
היהודי היה שלה. ראשי המשפחה נתנו עצות
רבות לחברי הקהילה, ומכאן שם המשפחה -
יודעים. כאשר היהודים עזבו את הרובע בשנות
ה-06, בית הכנסת נהרס. מוסה זוכר בערגה את
בית הכנסת היפהפה ואת החזן העיוור, המדהים,
שזכר את כל התורה בעל פה. "היתה שם חצר
יפה עם מזרקה," הוא מספר ועיניו נוצצות.
שמו המלא הוא מוסה בן חור יודעים, אבל הכל
קוראים לו מוסה. "אמי ראתה את הסרט בן חור
לפני לידתי ומאוד התרשמה," הוא מסביר בחיוך
את פשר שמו האמצעי. "בבית קראו לי בן חור,
לא מוסה."
מכל אחיו ואחיותיו - הם היו שני אחים ושתי
אחיות - רק הוא עלה לארץ. אביו עבד עם
חברות בריטיות, ולכן הוא שלח את מוסה ואת
אחיו ללמוד באנגליה. לאחר הלימודים בבית
הספר התיכון הבריטי התקבל מוסה
לאוניברסיטת מקגיל, ועשה שם את כל תאריו
האקדמיים בביו-כימיה, בתחום המונו אמין
( המלווהMono Amine Oxidaseאוקסידז )
אותו כבר 04 שנה.
"הייתי תלמיד בינוני בתיכון," הוא מודה. "אבל
¨‰Ù¯˙‰Ó†Â‰ÈȆÌÈ˘‡†ÈÂÈÏÈÓ¢
¢·Â˘Á˘†‰Ó†‰ÊÂהמחקר כבש אותי. זה כמו שחמט - היכולת
להביט למרחק ולצפות מהלכים."
במהלך לימודיו היה מוסה בודד למדי. הוא חי
בפנימייה והוריו באו לבקר אותו מדי חצי שנה.
"הם הקריבו רבות למען ילדיהם," הוא אומר.
"החינוך שלנו היה חשוב להם יותר מכל."
בהמשך דרכו האקדמית קיבל מוסה מלגה
יוקרתית מה"קולג' אוף פראנס" היוקרתי בפריז.
לאחר שנה וחצי הוצעה לו משרה באוניברסיטת
אוקספורד. בשנת 5791 ביקר בארץ והוזמן
לפקולטה לרפואה שאך נפתחה. הדיקן, פרופסור
דוד ארליך, שכנע אותו להקים את המחלקה
לפרמקולוגיה. שנתיים חלפו עד שמוסה הסכים.
בין חברי הסגל שגייס היה ד"ר ג'ון פינברג.
"באוקספורד גילינו, חברי ואני, כי במוח האנושי
יש צורה שונה של האנזים מונו אמין אוקסידז,"
הוא מספר בהתלהבות. "אמרנו לעצמנו שאם
נמצא תרופה שתשלוט ברמת הדופמין במוח,
היא תוכל לטפל בפרקינסון ובדיכאון. נזכרתי
בתרופה בשם אידפרניל, שנחשפתי אליה בכנס
שנערך בסרדיניה בשנת 1791. הבאתי חמישה
גרם ממנה - השגתי את זה בהונגריה -
והשתמשנו בה בטיפול בחולי פרקינסון
באוסטריה. התוצאות היו טובות. בהמשך היא
נודעה כסלג'לין. ג'ון ואני התחלנו לעבוד עליה
, כאן בטכניון,AGN1135ו- AGNועל 3311
במנזר של הפקולטה לרפואה. זכרתי שלשתי
התרופות האלה יש מבנה דומה לזה של
הסלג'לין. קיבלתי את מרכיביהן מפרופסור
מרטון סנדלר בלונדון. בשנת 1891 כבר ידענו
שיש לנו תרופה ביד, אבל חלפו שנות דור עד
שתחושתנו התממשה. בשנת 6891 הצטרפה
חברת "טבע" לפרויקט, ובשנת 3002 נערכו
הניסויים הקליניים - שהצליחו. במעבדה שלי,
על שם איב טופף, חינכנו מאז עשרות חוקרים
ומדענים.
"היום אנחנו עובדים על תרופה לאלצהיימר
ועל תרופות נוספות. אני מקווה שאהיה בריא,
ושבחמש השנים הבאות אגלה עוד חמש
תרופות. היום אני עובד בשיתוף עם פרופסור
מרתה וינשטוק מהאוניברסיטה העברית ועם
פרופסור מתי פרידקין ממכון ויצמן.
"תרופה חדשה היא כמו לידה. האזילקט כבר
מוזכרת ב-403 אלף אתרים באינטרנט. חברות
ענק ניסו לייצר תרופה דומה, ונכשלו. ואנו כאן,
בפינה הנידחת הקטנה שקוראים לה ישראל,
הצלחנו. מיליוני אנשים ייהנו מהתרופה שלנו,
וזה מה שחשוב. כסף, בגילי, כבר לא חשוב".
ממשיכים לעבוד על תרופות חדשות.
הפרופסורים פינברג )מימין( ויודעים