Page 38 - מגזין הטכניון | חורף 2007

≥∏
„È„È†Ï˘†Â˙ÂÓ„
בכל אשר תפנה בירושלים - תראה את טביעות אצבעותיו של המהנדס
דן וינד ז"ל, ידיד הטכניון ובונה ירושלים. אם זה בגן החיות התנ"כי, או
בגן הטכנולוגי, בתיאטרון ירושלים, כיכר העירייה, קריית הלאום, מוזיאון
יד ושם, בצלאל, מוזיאון המדע והאוניברסיטה העברית ועוד ועוד אתרים
וכל הבניה הענקית הזו נעשתה באהבה - מרכזיים רבים בבירת ישראל
גדולה ובנשמה יתירה.
"דני ראה הכל בגדול, ולטווח רחוק", אומרת האמנית נעמי וינד, אלמנתו.
"הוא היה איש אופטימי מאוד. ההשקעה בעתיד היתה חשובה לו, ולכן
הוא פעל רבות גם בקרן המלגות לבני ירושלים הלומדים בטכניון. הוא
שאף שעם סיום לימודיהם ישובו לבירה וימשיכו לבנות אותה, בעזרת
הכלים שרכשו בטכניון. דוגמא לאופטימיות שלו היתה תשובתו לכל מי
ששאל לשלומו: 'לא יכול להיות טוב יותר'. וזאת היתה תשובתו לפונים
עד יומו האחרון."
כאשר אנו כותבים את קורות חיינו הרשמיות אנו נוהגים לציין בסוף,
כך וכך ילדים." בקורות החיים של דני + ( בשורה אחת - "נשוי )או נשואה
הוא כתב כי הוא נשוי לנעמי והמשיך לתאר בפסקה הזו אותה ואת
הישגיה המקצועיים והאמנותיים. נעמי היא פסלת ייחודית ויוצרת את
פסליה מסיבים וחבלים. עד כה הציגה אותם ב-71 תערוכות.
"הכרתי את דני בשנת 9591, ונישאנו בשנת 0691," היא מספרת. "הכרנו
בבית הזה, בשכונת בית הכרם היפה, במסיבה אליה הוזמנתי על ידי
חברו של דני, שהיה לו טייפ רקורדר, מכשיר נדיר באותה תקופה. אני
הייתי אז סמינריסטית בסמינר בית הכרם. ראיתי במסיבה את דני רץ
כל הזמן הלוך וחזור, דואג שכולם ייהנו, מביא אוכל, מביא שתייה,
Ϣʆ„ȆԄ
ÌÈÏ˘Â¯È†‰·
פעלתן כזה. בהמשך התברר לי כי זה אכן מאפיין את דני".
דן נולד בשכונת הבוכרים בירושלים. השכנה מהבית הסמוך, טובה סוכצ'בר,
נסעה ללדת את בנה עמוס, לימים עמוס חורב, על אופנוע.
כאשר דן היה בן שנה רכש אביו, משה, את הבית הקסום בשכונת בית
הכרם, והמשפחה עברה לשם. כאשר נעמי סיימה את לימודיה בסמינר ודן
את לימודיו בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, הם נישאו. נעמי המשיכה
ללמוד באוניברסיטה העברית, ולאחרונה סיימה תואר נוסף בפסיכותרפיה,
באוניברסיטת מידלסקס בלונדון. דן עוד הספיק ללוות אותה לבחינת הסיום.
לבני הזוג וינד שלושה ילדים - ארנה האמנית, מיכאל האדריכל ואלונה
השחקנית.
דן וינד עשה כל שעשה עם נשמה יתירה. למשל, כאשר אירח בכל יום
עצמאות חברים בבית, הוא דאג ליינות, תחום שהתמחה בו. כאשר בנה -
ישב על התוכניות ימים ולילות, עד שהיה שלם לחלוטין איתן. נעמי זוכרת
שבתחילת דרכם המשותפת בחיים היא היתה הולכת לישון, עוזבת את
בעלה ליד שולחן העבודה, ובבוקר, כשהתעוררה, מצאה אותו עדיין שם,
עובד. "כך אזכור אותו תמיד," היא אומרת בחיוך עצוב. "דובי כזה, גדל
מימדים ונשמה. תמיד רוצה שהמסיבה תמשיך, תמיד דואג שהכל יהיה
בסדר, פעלתן ואיכפתניק."
וכך זוכרים אותו, יקיר ירושלים, בעירו. אוהב לטייל בעיר העתיקה, אוהב
את ירושלים הגדולה, הנפתחת לכל עבריה, חולם לראותה הכי יפה שאפשר,
יצירתי מאוד, מסתובב באתרי הבנייה הענקיים עם כובע הקסקט הנצחי.
"דני צמח מהקרקע, בתנאים לא קלים," אומר אחד מחבריו. "ילדותנו היתה
ילדות המנדט הבריטי, ואחר כך ילדות של מלחמה. אביו בנה את הבמה
המפורסמת של התיאטרון באוניברסיטה בהר הצופים. ודני המשיך לבנות,
ובגדול. הוא לא חלק מירושלים. הוא ירושלים."
נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג, אמר עליו: "דן וינד חי ונשם את
ירושלים. דרך אהבתו את ירושלים, הגיע לפעילות למען הטכניון. הוא הצטרף
לוועדה הציבורית שהקימה בשנת 6791 את קרן המלגות ע"ש אליהו סוכצ'בר
ז"ל. הקרן הוקמה במטרה לסייע לסטודנטים בני ירושלים הלומדים בטכניון,
כדי שעם גמר לימודיהם ישובו לעיר ויתרמו להתפתחותה של בירת ישראל.
ואכן, רבים מאלף ומאתיים מקבלי המלגות עד כה שבו לעיר. מטרה נוספת
היתה לתמוך בסטודנטים מעוטי יכולת מבני העיר - לרכוש השכלה טכנולוגית
ועל ידי כך לאפשר את שילובם בחברה יוצרת."
אלוף )מיל'( עמוס חורב, יו"ר אגודת דורשי הטכניון, הוסיף: "בשנת 2991
מונה דן ליו"ר הוועדה והוא תרם לקרן הרבה מחשבה, זמן וכסף. הוא היה
פעיל בקרב ידידיו לגיוס משאבים להגדלת הקרן. גם הדרך שבה הוא עצמו
תרם - מקורית מאוד: בתוקף מעמדו המקצועי התבקש דן וינד לשמש
בורר בין גופים שונים, ואת שכר הבוררות הוא תרם לקרן ושימש בכך אות
ומופת."
על פעילותו זו קיבל דן וינד בשנת 6991 את התואר הנכבד - "עמית כבוד"
של הטכניון. לרגל קבלתו את התואר ביקשו חבריו להוקיר את פעילותו
בדרך שבה הוא בחר תמיד לכבד ידידים, והם תרמו מלגות ל-21 סטודנטים
בני ירושלים הלומדים בטכניון.
"בטקס המלגות האחרון כבר היה לו קשה," מספרת נעמי. "אולי הוא כבר
ידע. הוא היה גיבור בכל שנות המחלה ומה שתסכל אותו היה קצב החיים
שירד. הוא הרי היה כה נמרץ תמיד, העשייה הייתה כל כך חשובה לו."
בית הטכניון וחבריו הרבים של דן וינד ז"ל יזכרו אותו תמיד כך - נמרץ,
פעיל, איכפתניק, חבר נאמן ומסור, גדול מימדים ונשמה.