Page 34 - מגזין הטכניון

≥¥
˙ Â Ó Â Á ‰ † È ¯ Ó Â ˘
È ˙Áψ‰ † ˙‡ † ·Á † È ‡
Ô Â È  Î Ë Ï
Ï˘ † ̉ È È Á † ¯ Â Ù È Ò † ˙‡ † ‡ È ·  † ‰ Ê † ˘„ Á † ¯  „Ó·
Gua r d i ans ≠ ‰ † ̉ † ‡ Ï ‰ † ¨ Ô Â È  Îˉ † Ï˘ † ¢ Ì È ¯Ó  ˘ ¢ ‰
Æ ® „ Á ‡ † Ï Î † ¨ ¯ Ï Â „ † Ô Â È Ï È Ó † Ï Ú † ˙ Â Ï Â Ú † ̉ È ˙ Â Ó Â ¯˙˘ ©
Ï˘ † ‡ Ï Ù Â Ó‰ †  ¯ Â Ù È Ò † ˙‡ † Ì È ‡ È ·Ó †   ‡ † Ì Ú Ù‰
· ¯ ˜Ó † Ô Â ˘‡ ¯ ‰ † ¢ ¯Ó  ˘ ¢ ‰ † ¨ ̉ ¯ · ‡ † Ì Á  Ó
Ô Â È  Îˉ † È ¯ ‚  ·
ההתחלה לא בישרה טובות למנחם אברהם הקטן,
שנולד בשנת 8491 להורים ניצולי שואה בצפון
טרנסילבניה, ברומניה. סב אחד ושתי סבתות, כמו
גם כמה מילדיהם ונכדיהם, נרצחו על ידי הנאצים.
סב אחר, יחד עם אחד מבניו, נרצחו בשנת 5391
על ידי שודדים צוענים, בעודם נוהגים בעגלה
רתומה לסוס, בשובם מהשוק בשעת ערב מאוחרת.
הוא גדל על סיפורי הזוועה בכפר קטן. אבל מזל
גדול היה לו: רמת החינוך ברומניה הקומוניסטית
היתה מעולה. לימים יתברר עד כמה שירתו אותו
היסודות החזקים שקיבל במתמטיקה, פיסיקה
וכימיה. בנוסף לבית הספר הרגיל הלך מנחם הקטן
גם לחדר שליד בית הכנסת, אחר הצהריים.
‰˜ÈËÓ˙Ó†˙ÂÙ˘†Ú·˘
בכפרו היו כארבעים משפחות יהודיות. בבית דיברו
הונגרית, בבית הספר רומנית. ובחדר קראו עברית
ותרגמו הכל ליידיש. בהגיעו למצוות עמד מנחם
באתגר לשאת את הדרשה שלו בעברית - ולתרגם
כל משפט ליידיש.
ההורים השקיעו רבות בחינוך בנם ובתם. מחוץ
לשעות בית הספר למד מנחם לנגן בכינור מאז גיל
שש, ומאוחר יותר גם בפסנתר. רוסית וצרפתית
הוא למד בבית הספר, וגרמנית אצל מורה פרטית.
כמו לא די בכל אלה, הוא השתתף גם במועדון
מתמטי, שבו פתרו בעיות שפורסמו מדי חודש
בכתב עת ארצי. מנחם שלח את פתרונותיו לעורך.
הוא עדיין שומר על קשר עם המורה שלו
למתמטיקה מאותם ימים.
בשנת 3691, בהיותו בן 51, עלתה משפחת אברהם
לארץ. הם לא הורשו לקחת שום רכוש מרומניה,
כך שכאן פתחו דף חדש בכל המובנים. התגוררו
בצריף אזבסט בחולות, ב"דיור לעולה" דרומית
לנתניה )כיום קרית נורדאו(. הוריו לא דיברו עברית,
לא יכלו להרשות לעצמם אולפן, ולא היה להם שום
מקצוע שישמש אותם בישראל. האב החל לעבוד
בנתניה, שם ייצרו מנועים Life Electric במפעל
חשמליים. הוא עבד על מכונה גדולה ורועשת
שחתכה יריעות מתכת. האם ניקתה בתים ועבדה
כמבשלת. שניהם עבדו קשה מאוד, נחושים לדאוג
לכל מחסורם של ילדיהם, בעיקר בחזית החינוכית.
את השנה הראשונה שלו בישראל בילה מנחם
הצעיר בבית הספר החקלאי מקווה ישראל )בכתה
ט' למד חצי יום, וחצי יום עבד בשדות או ניקה את
הרפת(. את השנה השנייה עשה בבית הספר התיכון
בר אילן בנתניה. למרות תנאי הפתיחה הבלתי
אפשריים כמעט והעברית הבסיסית שבפיו, עברית
של עולה חדש, הוא היה התלמיד הטוב בכיתה
בשני בתי הספר. הוא גם לא ידע מילה באנגלית
כשהגיע לישראל.
בקיץ הראשון שלו בישראל הוא עבד באותו מפעל
מנועים שבו עבד אביו ועזר בהרכבתם. בקיץ השני
עבד בפרדס. באותו קיץ שמע מחברים שעבדו
איתו - על בית הספר להנדסה באוניברסיטת תל
אביב. הרעיון להיות הנדסאי מצא חן בעיניו, והוא
נרשם למחלקה לפיסיקה ואלקטרוניקה. בארבע
השנים הבאות )כיתה י"א עד י"ד, למעשה( קיבל
מנחם את ההשכלה הטכנולוגית האיכותית ביותר
שהייתה זמינה בישראל באותם ימים. "זאת הייתה
עבודה קשה, וחצי מהתלמידים לא סיימו את
הלימודים", הוא נזכר. "הייתי נוסע מנתניה ומבלה
בדרך כלל עשר שעות מחוץ לבית. שם, בבית הספר
להנדסאים, פגשתי את כרמלה, שהפכה לימים
לאשתי. היא למדה כימיה בכיתה מקבילה לשלי,
אבל היו לנו כמה קורסים משותפים. מאז אנחנו
יחד".
בנובמבר 9691 התגייס מנחם לצה"ל. כמה חודשים
לפני כן נישאו הוא וכרמלה. במהלך ארבע וחצי
השנים של שירותו הצבאי נולדו שני ילדיו, וכרמלה
המשיכה בלימודיה לתואר ראשון בביולוגיה
באוניברסיטת תל אביב.
במלחמת יום הכיפורים מונה מנחם לטכנאי קשר
ראשי בחטיבת טנקים שהייתה אמורה לחצות את
תעלת סואץ לתוך מצרים )אחרי שהפסקת האש
השברירית הוכרזה(. כמעט שלושה חודשים היה
בפאתי סואץ, בצד המצרי של התעלה. אחרי הסכם
הפרדת הכוחות הוא נשאר כמה חודשים נוספים
בסיני. באפריל 4791 הוא השתחרר, כרב סמל, אחרי
ארבע וחצי שנות שירות.
לימודיו בטכניון היו אמורים להתחיל באוקטובר
3791, אבל המלחמה טירפדה את התוכניות.
כשהלימודים החלו עדיין היה במצרים, ואחר כך
בסיני. הפקולטה להנדסת חשמל הצליחה לאתר
אותו, והחלה לשלוח לו תקצירי הרצאות. הוא עשה
כמיטב יכולתו ללמוד באותם תנאים קשים.
‰ÙÈÁφÌȯ·ÂÚ
באפריל 4791 עברה משפחת אברהם לחיפה. הוא
היה נחוש לסיים את לימודיו תוך שלוש שנים
במקום ארבע, כשהוא עובד כמה שיותר כדי לתמוך
מחלוצי תעשיית תקשורת המחשבים. מנחם וכרמלה אברהם