34 / 48
ודל חדשני לחיזוי צונאמי הוצג בטכניון במסגרת
יום עיון של היחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות.
המודל פותח על ידי פרופסור מיכאל שטיאסני.
ארועי צונאמי, הגובים לעתים את חייהם של מאות אלפי
אנשים ביום אחד, הם תולדה של רעידות אדמה בלב ים.
התרוממות הקרקע מתחת למים יוצרת גל נמוך מאוד
(בגובה עשרות סנטימטרים) וארוך מאוד (04 קילומטרים
בין שיא של גל אחד לשיא הגל הבא). גל זה נע בתחילה
במהירות של כ-002 מטרים בשנייה, ומאט בהדרגה.
כאשר הוא מתקרב לחוף מתרומם הגל לגובה של מטרים
ספורים ואף עשרות מטרים, וזאת כתוצאה מ'דחיסת'
האנרגיה האצורה בו. לכן גורמים גלים אלה במקרים
רבות נזק עצום ברכוש ובחיי אדם. תופעה זו - התרוממות
הגל בהתקרבו לחוף - העניקה לו את שמו היפני, 'צונאמי',
שפירושו "גל-נמל".
המודל שפותח על ידי פרופסור שטיאסני מבוסס על
זיהוי גלים אקוסטיים-גרביטציוניים הנוצרים במקביל לגל
הצונאמי כתוצאה מרעידת האדמה התת-ימית. בעוד גל
הצונאמי נע במהירות התחלתית של 002 מטרים לשנייה,
הגל האקוסטי נע במהירות גבוהה פי 5.7: 005,1 מטרים
בשנייה. במקרה שרעידת האדמה מתרחשת במרחק רב
מהחוף - 000,1 קילומטרים ויותר - מגיעים שני הגלים
הללו לחוף בהפרש ניכר (שעה ואף יותר מכך). לפיכך
עשוי הגל האקוסטי להוות התרעה להתקרבותו של גל
34
ליישום
בין מדע
מ
מודל חדשני עשוי לספק 'הת
התחזית:
ההיסטוריה של הצונאמי ארוכה ועתירת קורבנות.
גלי צונאמי שנגרמו מהתפרצות הר געש בסנטוריני
הכחידה, ככל הנראה, את התרבות המינואית
בכרתים. ב-8591 היכה באלסקה גל הצונאמי
הגבוה בהיסטוריה - 06 מטר - שמקורו בנפילת
שבר-קרחון ענק למים, ושנתיים לאחר מכן הלמו
גלים גדולים בחופי צ'ילה, כתוצאה מרעש האדמה
החזק ביותר שתועד בהיסטוריה: 5.9 בסולם
ריכטר. ב-8991 היכה גל צונאמי את פפואה-גינאה
החדשה, וב-4002 חוללה רעידת אדמה חזקה
במיוחד (9 בסולם ריכטר) גלי צונאמי שהרגו כמעט
רבע מיליון איש באזור אינדונזיה, תאילנד והודו.
אפשר כמובן להיערך לצונאמי מבחינה תשתיתית,
אולם מאחר שמדובר בארוע אלים ומורכב אי אפשר
לבנות תשתית הרמטית, שתהיה עמידה לכל ארוע
כזה. אסון פוקושימה, מארועי הצונאמי המפורסמים
בשנים האחרונות, היה חלק מרעידת אדמה חזקה
(9 בסולם ריכטר) שהרעידה את קרקע הים בעומק
של 23 קילומטרים, כ-07 קילומטרים מחופי יפן.
הרעידה, שהתרחשה ביום שישי 11 במרץ 1102
בשעה 64:41, שיגרה גל צונאמי שחדר כ-01
קילומטרים לתוך היבשה, ובין השאר גרם להתכה
חלקית של ליבת הכור בפוקושימה. הכור אמנם היה
מוגן בחומות שגובהן 07.5 מטרים, אך גל הצונאמי
היה גבוה יותר: 03.7 מטרים.
הדוגמה של פוקושימה רק ממחישה את הקושי
בהגנה פיזית מפני גלי צונאמי, ואת חיוניותה של
'התרעת צונאמי' שתאפשר, לכל הפחות, לפנות
תושבים מהאזור הנתון בסכנה. פיתוחה של התרעה
כזו מעסיק כיום מדינות, גופים וחוקרים רבים, אך
עד היום לא נמצא מנגנון התראה אמין ומדויק דיו.
אחת הסיבות לכך היא שגל הצונאמי נמוך מאוד
בלב הים, ולכן קשה לאתרו; הוא מתגבה רק
בהתקרבו לחוף.
פיתוחן של מערכות ל'התרעת צונאמי' החל כבר
בשנות החמישים, אולם מערכות אלו אינן אמינות,
ורבות מההתרעות שלהן שגויות (התרעות שווא)
או מאוחרות מדי. זה הרקע לפיתוחו של המודל
החדשני שהוצג לאחרונה בטכניון.
הרצאתו של פרופסור שטיאסני פתחה את יום העיון
של היחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות בטכניון,
והתקיימה לזכרו של פרופסור פטר אינדלמן.
פרופסור אינדלמן, שהיה חבר סגל ביחידה, נולד
ברוסיה, ובשנת 0891 סיים את הדוקטורט שלו
באוניברסיטת קזאן, בנושא "אי-יציבות של זרימה
דו-פאזית בתווך הטרוגני". מאז הוא עסק בזרימה
במצע נקבובי (קרקע, בעיקר), והיה לאחד מ'נפילי
היחידה שלנו', כהגדרתו של פרופסור שטיאסני.
יום העיון כלל שורה של הרצאות של חברי סגל
ביחידה: פרופסור יוחאי כרמל, פרופסור יעקב
ממן, פרופסור דן ליברזון, פרופסור שמואל חסיד
ופרופסור גיא רמון.
מכה גלים: תולדות הצונאמי