8
מוצא פרופסור
STScI
מקביל לעבודתו ב-
ליביו זמן לכתיבה של ספרות-מדע
פופולרית. "הכיף הגדול שלי בהקשר הזה הוא
המחקר, שמחייב אותי ללמוד תחומים חדשים.
אני הרי לא מומחה לאבולוציה, לביולוגיה
ולכימיה, ולכן אני לא מפרסם 'ספר על
האבולוציה'; אבל אני יכול להשתמש בהבנה
המדעית שלי, ובניסיון שלי, כדי לתאר את
התהליכים שהובילו לשגיאה, לגילוי, לפריצת
דרך."
המילה 'שגיאה' במשפט האחרון אינה מקרית;
הספר האחרון שלו - 'שגיאות גאוניות' - מציג
טעוֹת כתנאי להתקדמות מדעית.
ִ
את הנכונות-ל
"למען הסר ספק, אני לא ממליץ לאף אחד
לטעות מתוך רשלנות, אבל מדען חייב לחשוב
'מחוץ לקופסה', ולשם כך דרוש אומץ ונכונות
לעשות שגיאות. מי שהולך רק בתלם, על בטוח,
לא יגלה שום דבר משמעותי. למי הספר פונה?
אולי למדענים צעירים, כי הוותיקים כבר יודעים,
אבל בעיקר לקהל הרחב; הרי לציבור מגיע
להבין איך המדע פועל - הרי הוא מממן את
המחקר המדעי."
בספרו, המציג חמש שגיאות גאוניות בהיסטוריה
של המדע, דוחה פרופסור ליביו את התפיסה
הנאיבית של התפתחות המדע כסיפור ליניארי
'נקי'. "העשייה המדעית היא הליכה במסלול
מפותל מאוד, עם הרבה נסיגות לאחור, לפעמים
עד לנקודת המוצא. ואנחנו, המדענים, חייבים
להיות נאמנים לאמת - גם במחקר הנקודתי
שלנו וגם באופן שבו אנחנו מתארים את
הפרקטיקה המדעית. המדע כמובן מתקדם
- מתקדם לעבר תיאוריות טובות יותר - אבל
הדרך אינה ישרה ואלגנטית כמו שנהוג לחשוב."
ומהי תיאוריה טובה?
תיאוריה פשוטה ככל האפשר, שאמנם מסבירה
כמה שיותר - האידיאל הרחוק הוא כמובן
'תיאוריה של הכל' - אבל יש בה מספר מינימלי
של חוקים ומשתנים. הדרך לשם עוד ארוכה,
אבל אין ספק שעשינו כברת דרך מרשימה מאז
יוון הקדומה. לכן, כשחיפשתי 'מועמדים' לספר
'שגיאות גאוניות' החלטתי לא ללכת אחורה יותר
מדי, כי אם אתה הולך רחוק מדי אתה מגלה
תיאוריות שגויות לחלוטין, למשל כל התיאוריה
הפיזיקלית של אריסטו. אז כן, אנחנו עם הפנים
קדימה, אבל צריך להבין שההתקדמות המדעית
הרבה יותר מזוגזגת מהתמונה היפה, הליניארית,
שלפעמים מציירים לנו.
למה מציירים לנו תמונה נקייה ושקרית כזו?
אולי כי נדמה לאנשים שכך הם מצדיקים את
המתודה המדעית, שסופגת כיום מהלומות
רבות מכל מיני כיוונים כגון בריאתנות
) - אותה תפיסה שלפיה הכל
Creationism
(
נברא "במכה אחת" בידי אלוהים. לצערי,
בארה"ב זו מגמה משמעותית ומסוכנת מאוד;
לשמחתי המצב הרבה יותר טוב בישראל
ובאירופה.
מה אומרים עמיתיך הדתיים?
מדענים דתיים אינם רואים שום סתירה בין
אמונתם לעיסוקם המדעי, כי הם תופסים
את כתבי הקודש לא כסמכות מדעית אלא
כטקסטים בעלי מסר רוחני, היסטורי, חברתי
ותרבותי. נדמה לי שההפרדה הזאת בין דת
ומדע חזקה יותר אצל היהודים, ולכן הם 'מוגנים'
יותר מהנוצרים בהקשר הזה.
ב
ל'.
ְ
הרבה בזכות 'האבּ
בעיקר בזכות 'האבל', שהבהיר לנו סופית, באופן תצפיתי, שלא זו
בלבד שהיקום מתפשט, אלא שהתפשטותו מואצת. אפשר לומר
ש"האבל" כותב מחדש את ספרי הלימוד בכל ענפי האסטרונומיה.
הוא גם לימד אותנו על הרכב האטמוספרות של כוכבי לכת הנעים
סביב שמשות אחרות.
שמעוררות בנו פנטזיות על צורות חיים נוספות ביקום.
לא פנטזיות אלא השערות מבוססות. אפשר לומר שעל פניהם של
חלק מכוכבי הלכת האלה יכולים להתקיים מים במצב נוזלי - מה
שעשוי לאפשר התפתחות חיים.
וכאות הוקרה ל'האבל' אתם הולכים להטביע אותו באוקיינוס.
מה לעשות? המדע רוצה להמשיך להתקדם, והטלסקופ 'ג'יימס ווב',
שיחליף של האבל אחרי תקופת חפיפה של כמה שנים, יוכל לעזור
ה הוא יהיה גדול מ'האבל'
ָ
לנו בעניין הזה. במונחים של קוטר-מרא
לטעות ולשמוח
שגיאות מבורכות:
כמעט פי שלושה. פירוש הדבר שנוכל לראות לעומקים שקשה
לתפוס היום, ובמילים אחרות - שנתקרב יותר ויותר למפץ הגדול.
אנחנו מעריכים ש"ג'יימס ווב" יאפשר לנו לראות 5.31 מיליארד
שנה אחורה, משהו כזה.
ואולי סוף סוף נבין את תכלית היווצרות היקום?
שאלות תכלית הן שאלות עקרות מבחינה מדעית. המדע עסוק
בסיבות ובתוצאות, לא בתכליות, וזו אחת מתרומותיה הגדולות
של תורת האבולוציה: שהיא הבהירה לנו שהתפתחות החיים אינה
ית (תכליתית) - שאין בה שום "תוכנית אסטרטגית"
ִ
אוֹלוֹג
ֶ
ל
ֶ
ט
ארוכת-טווח אלא רק השתלשלות סיבתית, מורכבת ככל שתהיה.
כי מנקודת הראות המדעית כך פועל העולם: בשרשראות של
סיבה ותוצאה.
בהכנת הכתבה נעזרנו בכתבותיהם של אבנר אברהמי (הארץ),
טלי בנדו לאופר (זמן ראשון, מעריב) וחוקר המוזיקה דודי פטימר
פרופסור ליביו עם שניים
מגיבורי ספרו, לינוס פולינג
ואלברט אינשטיין
וחלל
אווירונוטיקה
