רפואה
16
ו היתה שעת צהריים בתור לרופאת הילדים. "סליחה, תוכל לעזור לי לסדר את השמיכה?"
ביקשה אחת הממתינות.
"בשמחה," מיהרתי להשיב. הילד הקטן שכב בחיקה, תשוש. הידקתי את השמיכה סביבו. הוא שלח
בי מבט מבועת והצטנף לתוך עצמו. "מה יש לו?" שאלתי.
ת."
ֶ
מ
ֶ
דּ
ַ
ת." אמרה. "וכנראה גם א
ֶ
ר
ֶ
ז
ַ
"ח
"באמת?" שאלתי בהפתעה. "אלה מחלות נדירות כיום, לא? כמעט חיסלנו אותן עם החיסונים."
"כן," ענתה האישה, "אבל אני ואביאור לא משתמשים בחומרים כאלה, שנוסו על בעלי חיים. זה
לא נראה לנו מוסרי."
התבוננתי באביאור. חמוד, אמרתי לעצמי. האבעבועות האדמומיות שניקדו את לחייו הנפוחות
בליטו את עיניו, שהיו תכולות-חיוורות כמו בריכה אחרי שביקרה בה כיתה שלמה.
ִ
ה
"באמת," אמרתי ונשענתי לאחור באי נוחות.
"באמת!" נדמה שלא הבחינה ברתיעתי. "אנחנו לא מתכוונים להשתמש בתרופות שנוסו על בעלי
חיים. רק כשהעולם יפסיק עם המנהג הנלוז הזה נחזור לרפואה המערבית. עד אז נקריב כל מה
שיידרש." השמיכה רעדה על ירכיה.
"ומתי את חושבת שזה יקרה?" שאלתי.
"בקרוב," השיבה בפסקנות. "לפני כמה חודשים שמעתי בטלוויזיה - או בעיתון, או ברדיו, אני כבר
לא בטוחה - על ירידה במספר בעלי החיים הרגילים המשתתפים בניסויים האלה. אפילו הקהילה
המדעית מבינה לאן העולם מתקדם!"
היססתי לרגע. האם לפתוח את הנושא? השמיכה רעדה שוב. לא יכולתי לשתוק. "זה לא נכון,"
אמרתי.
"דווקא כן! אני אפילו זוכרת את הנתונים: ירידה במספר הניסויים בבעלי חיים רגילים מאז 5991!"
"אני מכיר את הנתונים האלה," אמרתי. "אבל... האם לא תהית מה פירוש 'בעלי חיים רגילים'?"
"עכברים." היא משכה בכתפיה. "חולדות. כאלה דברים. החיות הרגילות שמשמשות בניסויים."
"לא בדיוק," אמרתי. "בעלי חיים 'רגילים' הם כאלה שלא הונדסו גנטית, ובאמת משתמשים בהם
פחות כיום, מכיוון שהם פחות מתאימים למטרת הניסוי ואינם אמינים כמודל למחלות אנושיות.
כיום נערכים הניסויים בעיקר על בעלי חיים שהונדסו גנטית כך שיפתחו מחלות אנושיות כגון
ז
: דברים שלמדתי -
חיסון מארץ המונסון
וחטפתי - בתור לרופאת הילדים
ש ו ח ר מ ד ע
י צ ז נ ה
ו ע
ר
ש ל
ו ר
ה ט
ניסויים
ַ
חוּץ ל
ִ
ד מ
ֶ
ל
ֶ
י
