17
אלצהיימר ופרקינסון. אם כוללים בסטטיסטיקה של הניסויים גם
את בעלי החיים המהונדסים גנטית, רואים דווקא מגמה הפוכה:
עליה במספר הניסויים בעשרים השנים האחרונות."
ם הנסערת.
ֵ
"אבל יש בעלי חיים שהוצאו מהניסויים!" קראה הא
"ראיתי את הנתונים. השימוש בחזירי ים, למשל, ירד בכמחצית. זה
רק עניין של זמן עד שיפסיקו להשתמש גם בעכברים המסכנים!"
"את חצי צודקת," נאנחתי. "הניסויים בחזירי ים, או קביות, באמת
הצטמצמו. את יודעת למה? מפני שלפני כעשרים שנה התברר
שאת הניסויים הקשורים לנזקים לעור, שנעשו קודם בחזירי ים,
אפשר לעשות גם בעכברים. וכך אכן הצטמצם מספר חזירי הים
בניסויים האלה, אבל לא המספר הכולל של חיות ניסוי. אדרבה,
המספר הזה אפילו גדל."
"טוב," היא החזירה לי אנחה. "אולי הקהילה המדעית עדיין לא
התפכחה, עדיין לא הבינה שיש אלטרנטיבות לניסויים בבעלי חיים,
אבל זה עניין של..."
"אין אלטרנטיבות לניסויים בבעלי חיים," אמרתי בתקיפות.
"בטח שיש!" טענה. "כולם מדברים על זה שננסה את התרופות
החדשות על תאים ורקמות שנגדל במבחנות במעבדה, או על
סימולציות של הגוף האנושי במחשב, או..."
"השיטות האלו לא עובדות," התפרצתי לדבריה. "או ליתר דיוק
- עובדות, אבל באופן מוגבל מאוד. כבר שנים רבות בודקים
חומרים כימיים על תאים ורקמות במעבדה כדי לקבוע מה עובד
ומה לא, אבל הגוף האנושי מסובך הרבה יותר מתכולת מבחנה
או מתוכנה של צלחת פטרי בודדת. במקרים רבים מתברר בשלב
הניסויים הקליניים שהתרופות שפיתחנו במעבדה אינן משפיעות
כפי שחשבנו, מסיבות שונות: הן נהרסות בזרם הדם, הן מתפרקות
בכבד, ולעתים אפילו משתנות באופן שגורם נזק לגוף. אותה
בעיה, מתברר, קיימת גם בתרופות ובטיפולים המבוססים על
סימולציות של גוף האדם; אין כיום שום סימולציה שמסוגלת
לשקף את מורכבותם של הגוף האנושי ושל מכלול התהליכים
המתחוללים בו. ולכן, למרות שסימולציות וניסויי מעבדה מסייעים
בפיתוח תרופות, הם אינם מהימנים מספיק. במילים אחרות, אין
כיום תחליף לניסויים בבעלי חיים כשלב מוקדם, או תנאי מוקדם,
לניסויים קליניים, כלומר ניסויים בבני אדם."
"ואיך אתה יודע את כל זה?" שאלה בהתרסה. "למה אתה חושב
שהידע שלך יותר נכון מהידע שלי?"
"כי לא מזמן העברתי סקר נרחב בין חוקרים רבים בתחום מדעי
החיים בדיוק לשם כך - כדי להבין איך נראה עתיד הניסויים בבעלי
חיים." עכשיו זה היה אבוד; חשפתי את הקלף הסודי שלי. "פניתי
לחוקרים האלה, כולם מהאקדמיה, וביקשתי מהם לפרט את
הטכנולוגיות שיוכלו לצמצם את הצורך בניסויים בבעלי חיים, והם
באמת הצביעו על הגישות שציינת - סימולציות וניסויי מעבדה;
אבל אז שאלתי אותם תוך כמה שנים יצטמצמו הניסויים בבעלי
חיים, כתוצאה מאותן גישות, בשיעור דרמטי של %08 ומעלה.
רבע מהם העריכו שיעד כזה יושג רק עד שנת 0502. מספר כפול
של חוקרים - כלומר חצי מכלל הנשאלים - אמרו שמדובר ביעד
מופרך, שלא יושג לעולם, למרות המוטיבציה הברורה לצמצם
את הניסויים בבעלי חיים הן משיקולים הומניים והן משיקולים
כלכליים."
"אז אולי עדיף לעשות ישר ניסויים בבני אדם," הרהרה האם בקול
וליטפה את בנה.
"אין מספיק בני אדם לשם כך," אמרתי. "ניסויים בבעלי חיים אינם
נערכים רק במסגרת פיתוח תרופות, אלא גם למטרות אחרות.
באירופה, למשל, כ-2 מיליון בעלי חיים בשנה (%51 מבעלי החיים
המעורבים בניסויים) משתתפים בניסויים שמטרתם לבחון חיסונים
בהיבטים של יעילות ובטיחות. במילים אחרות, אם כל אזרחי
ישראל היו מנדבים את גופם ותופסים את מקומן של חיות הניסוי,
ישראל היתה מתרוקנת מתושביה תוך ארבע שנים."
"טוב," אמרה האישה בהיסוס. "אני לא רוצה להמשיך בוויכוח
העצוב הזה. אביאור הוא הוכחה שלא צריך חיסונים שנבדקו על
בעלי חיים. חיסנו אותו באופן טבעי, מהדואר."
"חיסון בדואר? את מתכוונת... את מתכוונת שפשוט הדבקתם אותו
במחלה כמו שהיא? עם הסיכונים ועם הכאבים הכרוכים בעניין?"
"כן," אמרה בגאווה. "אנחנו מקבלים את החיסונים שלנו בצורה
הכי טבעית. בלי ניסויים בבעלי חיים ובלי כלום. יש ילדים בהודו
שעדיין חולים בכל מיני מחלות מדבקות, וההורים שם שולחים לנו
את השמיכות שלהם. שמעתי שזה שוּק משגשג שם. יש הורים
שממש מדביקים את הילדים שלהם בכוונה כדי שיוכלו להעביר
את המחלה הלאה."
י הנגועות, והמילים בקעו מגרוני בקושי רב.
ַ
התבוננתי בכפות יד
"אני חושב... אני חושב שאלך לקבל מנה נוספת של חיסון בימים
הקרובים."
"אל תדאג," היא חייכה, ואביאור פלט אנקת כאב נוספת. "כבר
קיבלת, וזה לא פגע באף חיה בדרך."
ד"ר רועי צזנה הוא מרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון
וחוקר עתידים בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון
באוניברסיטת תל אביב
Foundation for Biomedical Research
התמונות באדיבות
