Page 39 - מגזין הטכניון

≥π
Ô Â È  Î Ë ‰ † È ¯ ‚ Â · Ï † ¯ ˘ ˜ ‰ † ˙ Î ˘ Ï
אני בסין, מנהל חברה לתקשורת לווינית. אחרי 03 שנות נישואין, עם שני
ילדים גדולים, אני שוב רווק".
וזה היה עוד כלום לעומת סיפורו של חיים לכטר, שהגיע לכנס מקולומביה
בה הוא מנהל חברה עם 000,2 עובדים, המייצאת סחורות לארה"ב. "עברתי
סיפור לא פשוט בקולומביה," סיפר לכטר. "נחטפתי למשך שלושה שבועות.
החוטפים דרשו בעבורי 2 מיליון דולר. הוחזקתי בעירום. לבסוף חולצתי
במבצע שהסתיים בהרוגים. זהו סיפור קשה, שאני מעדיף לא להרחיב עליו."
בקהל הבוגרים התגלגל מגוון מרתק של סיפורי חיים, רובם של מי שהתגלגלו
בתפקידים של מקבלי החלטות במגזר הציבורי והפרטי. בין האנקדוטות
המשעשעות היתה זו של עמיאל שדה, שציטט את הסלוגן שיוסי ורדי הציע
“If you לדב לאוטמן, בעת שהאחרון כיהן כמנכ"ל מפעלי הטקסטיל דלתא:
. הקהלput your software in the Delta underware – you get hardware”
נחנק.
מי שהתריס כנגד הבוגרים המעדיפים לעבוד קשה היה דוד יאנובר, שהפך
את ההנאה מהחיים לאידיאולוגיה בפני עצמה. "עבדתי קצת ברפאל ואחר
כך קצת אצל יצרנית המשקאות יפאורה. היתה לי גם חנות מכולת במשך
שנים. בגיל 84 הפסקתי לעבוד ויצאתי לפנסיה. אני מעדיף לעשות חיים
ולהעביר את הזמן בכיף. מחר בערב אני טס למנילה לשלושה שבועות...".
ȘˆÈ¯È†¯ÂÒÙ¯Ù
האורח המפתיע של הכנס היה פרופסור ישעיהו ירניצקי, שיחגוג השנה את
יום הולדתו ה-08. פרופסור ירניצקי שימש כמרצה באותם ימים. הוא סיים
את לימודי הנדסת המכונות בטכניון בהצטיינות יתרה, עבד ברפא"ל וכבר
אחרי שנה עמד בראש פרויקט. בשנת 4691 הקים מעבדה במסגרת הפקולטה
מעבדות להנדסת מכונות בטכניון ומעבדה ברמת גן, בניהולו של חנן דגני.
אלה היו הבסיס של מכון היהלומים הישראלי, שהוקם ב-7691.
"את תפקידי כמרצה, התחלתי במחזור ב' של הפקולטה לתעשייה וניהול",
סיפר, "הטכניון היה אז מוסד קטן ובסה"כ למדו בו 032 איש. כולם למדו
יחדיו. כשהגעתי לטכניון מרפא"ל, לא היה כאן אף ספר לימוד. המרצה היה
מצייר את הפריטים על הלוח. כך היית יכול לראות מרצה שמצייר על הלוח
בורג מסויים ואחר כך הסטודנטים היו מעתיקים את הציור במשך שעה.
המסר שלי אליכם כיום, הוא, אף פעם אל תצאו לפנסיה. אל תפסיקו לעבוד
ולהנות מהעבודה".
אריה לר, שקידם בעברו מיזמים עם בנק דיסקונט, קוקה קולה ורכבת ישראל,
עבד שנים ארוכות בתפקיד בכיר במכבי שירותי בריאות. "אני מצטער
שיצאתי לפנסיה," אמר, "העונג לעשות חשוב יותר מאשר כבוד כזה או
אחר".
ÔÂÙ¯˜ÈÓ†‰Îȯˆ†‡Ï
בלהה מנהיים, כלת פרס ישראל, דחתה בנימוס את המיקרופון שהוגש לה.
"אחרי 34 שנים של הוראה, אני יודעת לצעוק ולא זקוקה למיקרופון", אמרה.
"אני יכולה לגלות לכם כיום שכאשר עסקתי בהוראה שיקשקתי לפני כל
שיעור. אבל זה היה שווה כל דקה. על ה'אני מאמין' שלי כדיקן הפקולטה
אני יכולה לספר סיפור. כאשר נכנסתי לתפקידי, מצאתי במגירה פתק
שהשאיר הדיקן הקודם. הוא כתב שם: 'זכרי שכאשר נשים מתבקשות לעשות
משהו כמו גבר, הן עושות זאת פי שניים טוב יותר. מהר מאוד את תגלי
שלמרבה הצער, מסתבר שזה לא אתגר כל כך קשה..."
ÈËÈÏÂÙ†ÏÈÚÙ†ÁÁ¯Ù
עוזי לנדאו, נזכר שהוא לא הבריק. לא במכונות ולא אצל ירניצקי: "בטכניון
למדו אז טכנולוגיות שלמות, מהסוג שחסר היום במדינת ישראל. אני לא
זוכר נוסחאות, אבל נזכר בידישקייט ואהבה לבית ולמסורת ממנה באת.
כסטודנט אני זוכר שעסקתי בדברים החשובים. בשנת 4691 הוחלט על
קשירת יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. קיימנו דיון רציני, בסיומו הוחלט
על החתמת עצומה הקוראת לא לשתף פעולה עם אגודת הסטודנטים
הארצית שקראה לקשר עם הגרמנים. בשנים 56'-66' התחלנו להיות פעילים
לשחרור יהודי בריה"מ.
"התקיים אז אירוע גדול באולם צ'רצ'יל והזמנו את גולדה מאיר, שכיהנה אז
כשרת החוץ. היא ביקשה שלא נעשה עניין, כי זה עלול לפגוע ביהודים שם.
דבריה שיכנעו את נשיא הטכניון דאז, אלכסנדר גולדברג, שביטל את
השתתפותו בכנס.
"לימים, כשהגיע דוד בן גוריון לטכניון )כשהוא ח"כ, כבר לא ראש ממשלה(,
הטחתי בו דברים מהקהל, על חלקו בהפגזת האלטלנה. בעקבות הדברים,
בן גוריון כתב לי אחר כך את הסתייגותו. שלחתי אליו עדות על חלקו, אולם
הוא כתב לי בחזרה שאני איש פוליטי ועל כן הוא אינו מתייחס לכך".
באווירת החברותא, התחוור כי לנדאו של אותם הימים, היה פרחח לא קטן.
הוא סיפר על אחד מתחביבי הסטודנטים: הם היו גוררים מכונית ומעמידים
אותה בין שני עמודים, "שהנהג יקום בבוקר ולא ידע איך זה קרה לו שהוא
תקוע כך". יוסי ורדי, ללא היסוס, צעק לו מהקהל, "ובגלל זה עשו אותך אחרי
זה שר התחבורה".