Page 42 - מגזין הביטחון - גיליון מספר 51 | יולי אוגוסט 2013

עמדה
יולי-אוגוסט 3102 הביטחון | 42
יוסף בר־זהב
יללת השמאל הרדיקאלי, שחלום "שתי
המדינות לשני עמים" הולך ונגוז, בצד
גניחותיה של מנהיגת "התנועה", השרה ח"כ
ציפי לבני, במטרה לקדם את החלום, מעידות
יותר על גסיסתו מאשר על תוחלתו.
גם למשוכנעים וגם לפחות משוכנעים
גיורא מומלץ לשמוע מה בפי האלוף (מיל')
, ראש המועצה הלאומית לביטחון איילנד
לאומי לשעבר, שאינו חשוד בהטייה
פוליטית, כפי שהתנסח בכנס הלקוחות של
", ב־91 למרץ 3102 במלון ישראל G4S"
סיטי־טאואר ברמת גן ("הביטחון 05").
המקור לחלום ההזוי חוזר לנשיא האמריקני
, שלפני יותר מ־31 שנה ביל קלינטון לשעבר
ניסח את הפתרון הרצוי כביכול לסכסוך
הישראלי־פלשתינאי, גבולות 7691 עם תיקוני
הגה גם את הפתרון קלינטון גבול קלים. אותו
הרצוי לסכסוך הדמים בבלקאנים והוביל
להקמת שתי מדינות מוסלמיות חדשות בלב־
ליבה של יגוסלביה לשעבר, קוסובו ובוסניה-
הרצגובינה. המדינה הראשונה כבר תובעת
איחוד עם שכנתה, אלבניה המוסלמית ואילו
בבוסניה פורחות כיום קבוצות מיליטנטיות
של "אל־קאעידה".
עלה על מוקשים רבים, קלינטון מתווה
אך טרם נפח סופית את נשמתו. התגובה
ג'ורג' הפבלובית של הנשיאים האמריקניים
הייתה לחתור חוסין אובמה ברק ווו.בוש
למענו יותר קשה. מה שאינו הולך בכוח, אמור
לכאורה לעבוד ביותר כוח, אולי, אבל לא
באיזורנו.
לא הרשות הפלשתינאית ולא ישראל
מגלות עניין במיזם האמריקני הכושל. הרשות,
שמנסה לשווא לאחד כוחות עם ה"חמאס",
אינה מוכנה לוותר בשום פנים ואופן על
תנאיה מוקדמים ובראשם, "זכות השיבה",
שגם השמאל השפוי מתנגד לה בהבנה כי
מדובר בחורבנה של ישראל. האחרונה, לעומת
בנימין זאת, למרות הצהרת ראש ממשלתה
כי הוא מכיר בעיקרון של "שתי מדינות נתניהו
לשני עמים", אינה מוכנה להיכנס למשא ומתן
עם הרשות, כל עוד זו לא תוותר על תנאיה
המוקדמים. דומה ששני הצדדים מחפשים
לא "תהליך שלום", מושא מאמציו של מזכיר
, אלא "אשמים ג'ון קרי המדינה האמריקני
לכישלון התהליך".
מדיניות הנשיא האמריקני הנוכחי, שבורחת
מכל נסיון לכפות על איראן את הפסקתה של
העשרת האורניום, מושפעת מהתנהגותו של
ולאדימיר שחקן שלישי בזירה הבינלאומית -
, נשיאה של רוסיה. שלוש מדינות פוטין
עוצמתיות, סין, הודו ורוסיה, אינן משתתפות
בסגר הכלכלי על איראן, כאשר האחרונה
נותנת את הטון. אכן, רוסיה אינה רוצה את
איראן חמושה בנשק גרעיני, אך לא פחות מכך,
היא מבקשת להתחשבן עם ארה"ב. נשיאה
, נוהג בסגנון פוטין הדיקטטורי של רוסיה
לואי ה־41, "המדינה זה אני", אך מייטיב
להגן על שלושה אינטרסים רוסיים ברורים:
האחד, שלילת כל גינוי של המשטר הרוסי
על־ידי מדינה מערבית. השני, המשך ההשפעה
הרוסית על החצר האחורית שלה, אוקראינה,
בלרוס והמדינות הבלטיות. השלישי, שידול
המערב להכיר ברוסיה כמעצמה המקבילה
בכוחה לארה"ב.
ארה"ב מגיבה בלעג לאינטרסים הרוסיים
, עושה ככל יכולתה על־מנת פוטין ולעמדת
לפגוע בהם. כך למשל, סגן־נשיא ארה"ב
, ביקר ב־5002 בריגה, דיק צ'ייני לשעבר,
בירת לטביה ומתח ביקורת אישית חריפה על
הנשיא הרוסי. דוגמה אחרת: סגן־נשיא ארה"ב
ביקר ב־9002 בטיבליסי, בירת ג'ון בידןהנוכחי
גיאורגיה, תקף אף הוא את הנשיא הרוסי
והתחייב לשדרג את ציודו של הצבא הגיאורגי,
שנפגע קשות במלחמה קצרת הימים עם
רוסיה. אם הולכים יותר אחורה, אפשר למצוא
את ארה"ב מחמשת את לוחמי ה"טאליבאן"
האפגנים, במלחמתם נגד הרוסים. קשה למצוא
סיבה אחת טובה להיחלצותה של רוסיה לסגר
כלכלי על איראן, כפי שארה"ב מעוניינת בו, מה
גם שכל ההצעות הרוסיות בשאלה האיראנית,
. תמונת היחסים אובמה נדחו על־ידי ממשל
הבילטרליים, שבין ארה"ב ורוסיה מלמדת כי
אין כרגע כל סיכוי לפתור את בעיית הגרעין
האיראני בדרך דיפלומטית. כל ניסיון אמריקני
, "נא פוטינית לכופף את איראן, נתקל בתגובה
באוזן".
ניסיונות הפיוס האמריקניים את
המוסלמים באיזורנו נראים פאתטיים. מדי
יום נהרגים במדינות ערב כ־004 עד 005
איש. ביום לחימה חלש בסוריה נערמים
יותר מ־001 גופות. הכורדים בצפון־מזרח
סוריה מקיימים שלטון אוטונומי. העאלווים
במערב, מתבצרים בהר הנוסיירים. מיליון
וחצי דרוזים בדרום מתחמשים לקראת מאבק
דמים עם הסלפים ואילו במרכזה של סוריה,
נלחמות אלו באלו, קבוצות טרור סוניות
בהנהגת "אל־קאעידה", עם מליציות שיעיות
וה"חיזבאללה".
עיראק ממשיכה לדמם במאבק אכזרי בין
שתי מדינות לשני עמים -
מתווה אמריקני הזוי?
מה שלא רואים מכאן רואים משם