22 / 60
איומים ביטחוניים
פברואר-אפריל 5102
הביטחון
| 22
אלכס נחומסון*
איראן עוסקת בפעילות אינטנסיבית של
בניית כוח־קונבנציונאלי חסר תקדים, בהשגת
יכולת שיגור בליסטית לטווחים ארוכים
לחימושם בראש קרבי (רש"ק) גרעיני שבדרך
- ובמקביל גם בהשתלטות דה־פקטו על
משטרים או ארגונים במזרח התיכון, בדגש
על סובב ישראל. ארה"ב בדילמה.
כשתאלם בישראל תרועת פסטיבל הבחירות ויוחזרו הבקבוקים
למחזור והאוטובוסים לחניונים, יוותרו בסביבה מיודעינו האיומים
הביטחוניים, חלקם בעין, חלקם מתחת לפני השטח, אלה שבשלים
למימוש ואלה שבשלבי הצמיחה.
ככל שנהפוך בסל האיומים על ביטחון ישראל, נמצא את איראן
באלה הישירים וגם בעקיפים.
איראן מהווה את מערכת ההפעלה של מכלול האיומים על
ביטחונה של מדינת ישראל. איראן הקונוונציונאלית, המתעצמת
באמצעי לחימה (אמל"ח) מתוצרת עצמית ומרכש בין־לאומי, איראן
הבוחשת במדינות האיזור, מפילה ובונה משטרים, איראן שבקושאן
שלה יש את משחק המלכים והיא מנהלת את האינטרסים שלה על
הלוח המשובץ כקדמה דנן, איראן המתגרענת בתהליך מפותל ונחוש
ותואם אינטרסים גלובאליים של המעצמות, בין אם יודו בכך ובין
אם לא.
כעת הזמן להתמרכז, לקרוא את המפה האיזורית ואת כלל הגלובוס
ולהתכונן לבאות.
האסטרטגייה של איראן נבונה ויעילה. פעילות בו־זמנית של בניית
כוח־קונבנציונאלי חסר־תקדים, השגת יכולת שיגור בליסטית לטווחים
ארוכים, שמאפשרות נשיאה של רש"ק גרעיני שבדרך.
במקביל עוסקת איראן באינטנסיביות, בהשתלטות דה־פקטו על
משטרים או ארגונים במזרח התיכון, בדגש על סובב ישראל.
"חיזבאללה" בדרום־לבנון שמהווה עוצבה איראנית, מצוייד
בעשרות אלפי טילים ורקטות למגוון טווחים המכסים את ישראל כולה.
"חיזבאללה" המצוי בעיצומו של מעבר מתפישה הגנתית להתקפית,
החזיר למוצבי קו העימות עם ישראל, מאות לוחמים, שאומנו במתכונת
קרובה ל"קומנדו", פריצת מערכי הגנה והשתלטות על יעדים מיושבים.
ה"חמאס" ברצועה משתקם במהירות מהחורבן שהיה מנת חלקו
כתוצאה ממבצע "צוק־איתן", עוסק במרץ בשיקום מנהרות התקיפה
ובשידרוג מערך הטילים שלו.
לשתי זרועות איראניות אלו יכולת שיגור של מגוון טילי קרקע־
קרקע (טק"ק), בהיקף של כאלף יחידות ליום לחימה וצה"ל יאלץ לייצר
פתרונות למסה הזאת מעבר לאמצעי היירוט שברשותו.
איראן גם בוחשת בכאוס הסורי, ערה לפוטנציאל שמתהווה במדינה
השסועה הזאת ואורבת להזדמנות לספח אל תחום השפעתה את מה
שיוותר מסוריה. בכך הפכה בהכרח לקבלן הביצוע של ארה"ב כנגד
"דאע"ש" והמשטר האסאדי תוך הפעלת קבלן־משנה - ה"חיזבאללה".
בעוד "החות'יים" בתמיכת איראן, משלימים את כיבוש צנעה
ומאיימים להשתלט על תימן כולה, ארה"ב נעלמה מזירת הלחימה
ומנסה לצאת מיכדי חובה באמצעות מילמול, שבוקע מהבית הלבן על
כי הם "תומכים לוגיסטית ומודיעינית" במדינות, שמאויימות מהמצב
האמור להיווצר, אחרי שה"חות'יים", קרי איראן, יישבו על פתחם של
מיצרי בב־אל־מנדב.
מאחר ומדינות המפרץ אינן יורדות לעומקו של ההיגיון האמריקני
(והם לא לבד בסיטואציה הזאת) ומאמריקה לאכזבתם לא תבוא
הישועה, יזמה ערב הסעודית מתקפת־נגד בשיתוף מדינות המפרץ,
ירדן ומצרים כשהאיראנים מאיימים ב"השפעה קשה על האזור כולו".
אם המתקפה הזאת לא תיעצר. עד לסיום כתיבת שורות אלו, לא נראה
שהקואליציה הסונית מתרשמת מאיום זה והמצב הפך לנפיץ ומתדרדר
למלחמה איזורית כוללת.
אחת מהמשמעויות המרכזיות של השתלטות זו הינה סגירת תנועת
מלקחיים על ישראל. ל"חות'יים" מופעלי איראן, יכולת סגירה של
מיצרי בב־אל־מנדאב, סגירה שחוסמת מפני ישראל את נתיב הים
הדרומי על כל המשתמע מכך.
האתגרים שמייצרת איראן לביטחונה של ישראל מורכבים ביותר
ויכולת התמודדותה של ישראל עם אתגרים אלה מוגבלת.
נכון שישראל אינה לבדה ומדינות אחרות באיזור חולקות עימה
חשש משותף, בוחנות בדאגה את מהלכי איראן ותוצאותיהם והיתרון
של המצב הזה בא לידי ביטוי בשטח בדמות הברית האסטרטגית
והצבאית, שנכרתה בינה לבין המדינות הסונית.
המפתח ליצירת מצב תואם צרכי ישראל, סעודיה, מדינות המפרץ,
ירדן ומצרים נמצא בידי ארצות הברית.
ארה"ב, כתוצאה ממדיניותה הפתלתלה והמעורפלת במזרח
התיכון בפרט ומול העולם המוסלמי בכלל, תמרנה את עצמה למצב
של ניגוד אינטרסים, כאשר היא מגייסת את איראן אל מול השחקן
הנוסף בזירה - "אל קאידה"/"דאע"ש "ושות' - כמענה צבאי־יבשתי
עיקרי ומנגד, סופגת לחצים ודרישה של בעלות בריתה מערב הסעודית
,מדינות המפרץ וישראל לבלום את התעצמותה והתפשטותה של
איראן. פעילות זו מהווה איום ישיר על בנות ברית אלו, כאשר מעל כל
זה מרחפת סוגיית ההתחמשות הגרעינית של איראן. התנהלותה של
ארה"ב במשא ומתן, שמתקיים עם איראן למנוע ממנה יכולת צבאית
גרעינית מעוררת לא־מעט תמיהות בקרב בעלות בריתה.
ארה"ב לא תפתור את הקשר הגורדי־איראני באיבחת חרב, אך
גם התרה מבוקרת של הקשר הזה לא נראית אפשרית, כך שהולכת
ומתהווה מעין פשרה שהיא רעה לרוב המעורבים בקונפליקט, אך ככל
הנראה טובה רק לאיראן.
קשה להימנע מהמחשבה, שארה"ב הולכת ותופסת בנחישות
משונה את המשבצת של אותו היהודי מהבדיחה החבוטה, שגם אכל
דג רקוב, גם קיבל מלקות וגם גורש מהעיר. ישראל עלולה למצוא את
עצמה בתפקיד המסורתי של השעיר לעזאזל.
הקשר הגורדי של איראן
*הכותב הינו יו"ר ה"פורום לביטחון ואבטחה" בישראל לשעבר