24 / 60
לקחי "צוק איתן"
פברואר-אפריל 5102
הביטחון
| 24
סדנת יובל נאמן: להתכונן למלחמה ללא צפייה להכרעה חדה
אלוף (מיל') ופרופ' יצחק בן־ישראל:
לחזור לעיקרון של הכרעה מצטברת
צה"ל נערך לכניסה
לרצועה ב"צוק־איתן"
צילום: לע"מ
>
המשך בעמוד 62
יוסף פרנקל
צילומים: חן גלילי
"עלינו לחזור לעיקרון של הכרעה מצטברת במלחמות נגד ארגוני
הטרור, היינו, להביאם למצב, שאחר מספר מכות קשות, הם יגידו, שלא
כדאי להם להמשיך בהסלמה נגד ישראל". כך אמר אלוף (מיל') ופרופ'
יצחק בן־ישראל, ראש סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגייה וביטחון
וראש המרכז הרב־תחומי לחקר הסייבר באוניברסיטת תל־אביב, בערב
עיון לעידכון תפיסת הביטחון, בעקבות מבצע "צוק־איתן", שהתקיים
באודיטוריום בר־שירה באוניברסיטת תל־אביב, ביום ג', 13 במרץ 5102.
תפיסת הביטחון עברה מספר שינויים לעמדת האלוף (מיל')
והפרופסור מאז החל היישוב היהודי החדש בארץ־ישראל. התפיסה
המקורית נשענה על ההנחה, שמדובר בסכסוך בין שכנים, היישוב
היהודי מול האוכלוסייה הערבית בארץ־ישראל
(שני הצדדים הוגדרו אז כפלשתינאים), שהוא
שונה במהותו מסכסוך צבאי בין מדינות שכנות
המתמקד בעיקר בגבולות. מוכרת לנו תפיסתו
מראשית שנת העשרים של
זאב ז'בוטינסקי
של
המאה הקודמת על "קיר ברזל", שאין לחצותו, כל
עוד הערבים שואפים להשמדתנו.
התפיסה של "סכסוך שכנים" משתנה
, ראש הממשלה
דוד בן־גוריון
בהשפעת
הראשון לתפיסה של "טיפה בים החוששת
מהצפה". החשש הכבד ביותר הפעם הוא מפני
פלישת צבאות ערב. יתר על כן. כל ניצחון צבאי
הוא זמני בלבד ואין בכוחו לעצור את שאיפת
המדינות הערביות להשמידנו. בהתאם לתפיסה
זו, מתגבשת ההכרעה, שחלקים ממנה שורדים
עד היום לפיה, אנו זקוקים לצבא חזק וגדול,
שיגרום להרתעה. %4 מכלל אוכלוסיית ישראל
משרתים בצבא, פי 51 באופן יחסי יותר מאשר
בכל מדינה מערבית. ישראל מחזיקה יותר
חיילים מאשר בריטניה או צרפת. גם מדיניות
הגרעין נתפסת עד היום כגורמת להרתעה.
מאז מלחמת יום הכיפורים ב־3791, כאשר מדינות ערב נוכחו
לדעת, שלא יהא באפשרותן להשמיד את ישראל, עובר תרחיש הייחוס
בהדרגה לארגוני טרור. "הסכם אוסלו" מ־3991, שאמור היה לכונן
שכנות טובה עם הפלשתינאים כשל, כך סבור אלוף (מיל') והפרופסור
, כיוון ששני הצדדים לא היו מוכנים לוותר על ה"ליבות"
בן־ישראל
שלהם, דוגמת שאלת זכות השיבה הפלשתינאית. החל מאמצע
שנות התשעים, אנו עוברים לתפיסה המבוססת על ההנחה, שאיומי
הייחוס עוברים לארגוני הטרור. המדובר הוא ביישויות חצי־מדיניות,
ה"חמאס" וה"חיזבאללה", שמכירות רק באמצעי כוח ושמתנערות מכל
איפיון דמוקרטי. כך למשל, במבצע "צוק־איתן", נתקלנו בתגובות של 3
או 4 סוגי "חמאס", שכל אחד מהם הגיב שונה למציאות בשטח.
תפיסת הביטחון לפיה, אנו מתמודדים עם אוייבים, שגדולים
בן
ושחזקים מאתנו, מחייבת שינוי לעמדת
והיא כבר החלה לבוא לכדי ביטוי
ישראל
ב־01 שנים האחרונות, כאשר צה"ל נוקט יותר
ויותר מידתיות בתגובותיו כלפי ארגוני הטרור.
הרציונאל, שעומד בפעולות הצבאיות הוא כמו
בפעולות התגמול בראשית שנות החמישים,
באים, מכים, חוזרים. אין מהלומה אחת שגומרת
את האוייב.
שאלת הלגיטימציה למלחמה הפכה למרכיב
מאוד בעייתי. העולם המערבי אינו מוכן
לקבל את האילוץ של מלחמה לא־מידתית נגד
ה"חמאס" והוא מתעלם מן השאלה, מי הצד
היוזם? ההתמודדות היום מחייבת "מערכה
רכה", סוג מלחמה הלוקח בחישוביו את
התקשורת, היחסים הבילאומיים, ההיבטים
המשפטיים וההשלכות הכלכליות. נכון להיום,
ראשי המדינות באירופה תומכים בנו יותר
מהציבור שלהם, אך מציאות זו עלולה להשתנות
אלוף (במיל') בן־ישראל: להוריד את הטרור
פרופ' גנור: צה"ל קשור בשלשלאות נורמאטיביות