חשובים]...[', ובהמשך: 'המנגנון של אגף התכנון
מורכב בעיקר מאדריכלים ומשרטטים. בעלי
מקצוע אחרים, כגון: מודדים, שמאים כלכלנים
]...[ כמעט שאינם נמצאים במנגנון ]...[' )מתוך
מסקנות הוועדה: א"מ/ משרד הפנים, ג-1672,
תיק מס' 6(. הוועדה כונתה 'ועדת צ'יזיק' על שם
העומד בראשה )יצחק צ'יזיק(, וישב בה גם אריה
שרון. שרון עצמו תבע עצמאות, כמו למשל
במכתב הבא לזסלבסקי ממשרד העבודה והביטוח
העממי: ']...[ אינני מתאר לעצמי שבמכתב רשמי
היית נוגע בסדרים פנימיים של אגף התכנון'
)מכתב מתאריך 32 בפברואר 0591, א"מ/ משרד
הפנים, ג-2372, תיק מס' 97(. למרות שלאוטונו
–
מיה זו יוחסו השלכות שליליות, איש לא מנע את
תוכניות האגף מלצאת אל הפועל זמן רב לאחר
שרוב אישיו המרכזיים נטשו אותו.
ב-1591 פורסמה תוכנית פיזור
האוכלוסייה של אגף התכנון,
'תוכנית שרון' )שרון, 1591;
שרון, 4002(. על פי התוכנית
חולקה הארץ ל-42 נפות, ובהן
מדרג יישובי בן 5 מפלסים, שבו
היישובים קשורים זה בזה, כך
שמספר כפרים מקבלים שירות
על ידי מרכז כפרי ומספר מרכ
–
זים כאלו נסמכים על המסחר
והתעשייה של עיר קטנה ומספר
ערים קטנות נסמכות על עיר בינונית, הנסמכת
עם שכנותיה על עיר גדולה. למדרג היישובי
הקיים נוספו ערים בגודל קטן ובינוני, המוכרות
כערים החדשות או, לימים, עיירות הפיתוח.
התוכנית גם כללה תכנון השטחים הפתוחים )יי
–
עור( ותשתיות, כגון כבישים. לאחר פרסום התוכ
–
נית הלך כוחם של המתכננים וירד, דבר שהגיע
לשיאו עם מינויו של ישראל רוקח מהציונים
הכלליים לשר הפנים. רוקח התנגד לעצמאותו של
אגף התכנון, ולכן הביא להעברת המשרדים
לירושלים, מה שגרם לכמה מבכירי האגף, כולל
אריה שרון וציון השמשוני, לעזוב אותו. האגף אף
הצטמצם מ-341 עובדים ל-37 )רייכמן ויהודאי,
.(26-22-:1984
המתכננים אמנם ירדו במעמדם, אך תוכניותי
–
הם יצאו אל הפועל. עם חידוש העלייה ב-4591
החל יישומה המלא של 'תוכנית שרון'. הוקמו כ-
03 עיירות וערים, חלקן מרוחקות למדי, ואליהן
נשלחו עולים בתהליך )ביורוקרטי( שנוהל ביד
רמה על ידי הסוכנות היהודית והממשלה. העיור
היה כפוי: רבים הביעו את מחאתם נגד היישוב
במקומות נידחים, אחרים מצאו דרך לצאת מהיי
–
שובים. האינטרס המדינתי ביישוב עולים ובתפי
–
סת שטחים, מצא פתרון בתוכנית המפורטת לעיור
המרחב. העובדה שההיגיון המחולל היה זה של
בניין מדינה, הביאה לכך שלא היה היגיון כלכלי
ל'תוכנית שרון'.
ניסיון לתכנן את ההיבטים הכלכליים של פיזור
האוכלוסייה נעשה בקיץ 9491 על ידי 'ועדת
הופיין' )רייכמן ויהודאי, 4891: 35(. בראש הווע
–
דה עמדו היועצים הכלכליים של ראש הממשלה,
פרץ נפתלי ואליעזר זיגפריד הופיין, והיא פעלה
במסגרת הלשכה לתיאום ותכנון כלכלי, בעזרתו
של ארנסט ברגמן )א"מ/ משרד ראש הממשלה,
ג-3155, תיק מס' 5103(. חברי הוועדה פנו לכת
–
ריסר אנשי כלכלה ותכנון בכירים, וערכו עמם
התייעצויות בנושא פיזור האוכלוסייה והתעשייה.
האנשים שעמם נערכו ההתייעצויות כללו מנה
–
לים ובעלים של מפעלים תעשייתיים וארגונים
כלכליים פרטיים, מנהלים בכירים במשק השיתו
–
פי, ונציגי תחומים כלכליים ממשרדי ממשלה
ועדות כנסת. בין אלה אפשר למנות את ד"ר
ּ
ו
אהרן ברט מבנק אפ"ק, הנס מולר מאתא, יעקב בן
סירה מעיריית תל אביב, אריה שנקר מהתאחדות
בעלי התעשייה, ד"ר אריה לודוויג גרינבאום
ממשרד התעשייה והמסחר ויוחנן בדר מוועדת
הכספים של הכנסת.
66
ÁÈψ˙ ¯ÈÚ˘ ˙Ó ÏÚ
ÈÙχ ˙Â‡Ó ÏÈΉÏ
˙Â˘Â¯„ ¨ÌÈ˘‡ ÈÂÈÏÈÓÂ
·ÂÈ· ¨ÌÈÓ ˙ÂίÚÓ
ÌÈ˘Â¯„ ¨‰¯Â·Á˙Â
„ÂÚ ÌÈÈÒÈÒ· ÌÈ˙Â¯È˘
È˙¯·Á ÈÏÎÏÎ ˜È¯ ∫Ô¯˘ ‰È¯‡
