32 / 40
// אמנות
אתנחתא
ה
מחול העכשווי נתפש לא פעם
כאמנות ליודעי ח"ן. רבים נמנעים
ממנו, וחבל. התפישה המוטעית כי
אדם מהיישוב לא ייהנה מיצירת
מחול מקורה בדגש יתר על הצורך ״להבין״ את
ההתרחשות הבימתית, במקום לחוות אותה. קל
מאוד להבחין בכך כשצופים בילדים המתבוננים
במופע מחול איכותי, המותאם לגילם: הם מגיבים,
צוחקים, מוחאים כפיים ולא עסוקים בשאלה מה
הם מבינים או למה התכוון היוצר.
מחשבות אלו עלו בדעתי כשצפיתי בתמונות
הפתיחה של ״אחת. אחת ואחת״ שיצרה
הכוראוגרפית נעה ורטהיים ללהקתה ״ורטיגו״:
רקדנית אחת פסעה אל מרכז הבמה בצעדים
מדודים ונעמדה בגבה לקהל. אפשר היה לחוש
במתח, בציפייה. ואז עלה לבמה רקדן שנשא
דלי, והחל לשפוך ממנו פס של אדמת כבול כהה
ולחה. המהלך, מאוד לא צפוי באולם תיאטרון
עירוני, צבר תאוצה: עוד ועוד רקדנים הגיחו
לבמה ושירטטו עוד קווי רוחב באמצעות האדמה,
עד שזו כיסתה הכל ויצרה משטח חדש, עם צבע,
מרקם וריח חדשים.
נראה היה שהשינוי הזה התניע את הרקדנים:
הם התגלגלו על האדמה ופירורים ממנה דבקו
בבגדיהם, כמו הכתימו את התלבושת החגיגית
בתוספת מעולמות אחרים. אחר כך הם ניתרו
לגובה, הניפו זה את זה באוויר, נחתו על האדמה
וכמו נטענו ממנה, כדי לשוב ולרחף.
מדי פעם נדמו בעיני הרקדנים המשובחים
של ״ורטיגו״ לעדת ציפורים גדולות. הם הניעו
את זרועותיהם במין ניסיון להגביה והלב יצא
אליהם, מתוך הזדהות - גם בלי תובנות על
כוונת היוצר. ורטהיים עצמה, כמו רבים מיוצרי
המחול, מעדיפה להימנע ממתן פרשנויות
לעבודתה. ״מישהו אמר לי שהעבודה הזאת
פוליטית, ואני בכלל לא רואה אותה כך. אני
מאמינה שכל אחד צריך לראות אותה דרך עיניו
ולתת לדמיון שלו לעבוד, ואז כל תשובה וכל
פרשנות היא נכונה״, אמרה.
מאחורי ורטהיים שנות יצירה רבות. היא
עצמה מתקשה לעכל את העובדה שעברו כבר
שנה מאז הקימה עם בן זוגה עדי שעל את
25
הלהקה שלהם. בתוך זמן קצר הוא נהפך למנכ״ל
והיא ליוצרת, וכמעט מדי שנה הם מעלים הפקה
חדשה בישראל ובחו"ל. השפה האמנותית של
ורטהיים מתאפיינת בדגש על תנועות גדולות
ומעוגלות שנובעות ממרכז הגוף. התנועה זורמת
מאוד ויש בה לרוב ניגוד בין אנרגיה מתפרצת
להרהור. הניגוד הזה, בין התנועה הדחוסה
והמאופקת למהלך המתפרץ, עומד גם בבסיס
העבודה החדשה.
כשוורטהיים נשאלת איך התחילה לעבוד על
היצירה, היא עונה בחיוך כי גם הפעם הכל התחיל
בהפתעה גמורה. ״התנועה הראשונה מגיעה אלי
תמיד באופן הכי בלתי צפוי ובזמן שכלל לא
קשור לעבודה. אני מאמצת את התנועה הזאת,
חוקרת אותה, ובהמשך מוסיפה עוד תנועה או
מחווה, ואם הן 'מתיישבות' לי נכון, נוצר משפט
שאיתו אני ממשיכה הלאה״.
כשהיא מדברת על הרקדנים שלה, ניכרת
ההתרגשות בקולה של ורטהיים. היא מתארת
אותם, בין היתר, כבעלי "אינטליגנציה רגשית
גבוהה״, בהנחה שכישרונם כרקדנים מובן מאליו.
גם שיתופי הפעולה של ״ורטיגו״ עם אמנים
אחרים ראויים לשבח. השנה, בפעם הראשונה
אחרי שנות עבודה ארוכות עם המוזיקאי רן בגנו,
עבדה ורטהיים עם אבי בללי - והתוצאה טובה
מאוד, כמו גם התלבושות שיצר לשמונת הרקדנים
מעצב האופנה ששון קדם. ״לא רצינו תלבושות
'שאנטי' שכאילו מתחברות לאדמה, אלא דווקא
כותנות מכופתרות במראה רשמי יותר, שיוצר
ניגוד נוסף במחול", מסבירה ורטהיים.
יעל אפרתי
למה התכוון
המשורר?
כשמדובר
במחול מודרני -
התשובה
לא חשובה
המופע החדש של להקת ורטיגו כובש את הלב, במיוחד
כשמניחים לניסיון להבין את המשמעות ומתמקדים
בהנאה מהרקדנים המצוינים ומהמוזיקה המשובחת
"
ילד שר הוא ילד מאושר - זו לא רק
סיסמה, אלא חזון שהתגבש במשך שנים
של עבודה והתבוננות בילדים שרים",
אומרת נעמי פארן, מנצחת ומוזיקאית
שמזוהה יותר מכל עם מקהלת מורן, שהוקמה
והגיעה להישגים מקצועיים ברמה
1986־
ב
בינלאומית. פחות מוכרת העובדה שלצד מקהלת
מורן ואנסמבל זמרי מורן, מנהלת פארן שלוש
.18
עד
4
מקהלות לילדים ובני נוער, מגיל
"השירה מעניקה לילד ערוץ תקשורתי נוסף",
מסבירה פארן. "אם עד כה הוא השתמש בקולו
לצורך דיבור או צעקה, השירה במקהלה מציעה
לו אפיק נוסף ומעודן שמעניק לא רק הנאה, אלא
גם ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות". לדבריה,
לשירה במקהלה יש ערך מוסף - פיתוח ההקשבה
לאחרים. בנוסף, השירה במקהלה מקנה למשתתף
בה תחושת הרמוניה. "כשילד חווה הרמוניה שהיא
בסיס המקהלה, הוא יודע לחפש אותה גם במקומות
אחרים", אומרת פארן.
ויש כמובן גם את מילות השירים, חלק בלתי
נפרד משירת המקהלה, המאפשרות לשרים לפתח
את הדמיון ולבטא את עצמם בדרך מיוחדת. פארן
מדגישה כי הילדים במקהלות שלה מבינים כל
מילה בטקסט, וכשיש ברפרטואר שירים בשפות
אחרות הם מקבלים תרגום מדויק. כך, הם יכולים
לפתח את יכולת ההבעה שלהם, וזו בתורה פותחת
את הערוצים הרגשיים. "ילד שלא התבטא
מסיבות שונות בחברת הילדים, סגר את עצמו
ונמנע מקשרים, מקבל במקהלה הזדמנות מיוחדת
לצמוח ולהתחזק - מעצם העובדה שחוזקה של
הקבוצה תלוי בכל חבריה וכל אחד תלוי בחברו",
מבהירה פארן.
השקפת העולם הזו הביאה את פארן להכרה
בכך שהשתתפות במקהלה וחתירה למצוינות
עשויות לשמש מנוף לחיבור וקבלה של אוכלוסיות
מוחלשות ברמה גבוהה, ולטובת כולם. הפרויקט
הראשון בתחום היה הקמת מקהלה של ילדים
בפנימיית בנים במרכז הארץ.
12-6
בסיכון, בני
פארן הגיעה לבית הספר עם קבוצה מתוך מקהלת
"צעירי מורן" שבה שרים ילדים בגילאים דומים.
היא גייסה לטובת העניין נבחרת מנצחת שריכזה
את הפעילות, ולא פחות חשוב, גם את תמיכתו
של ראש המועצה דאז נחום איצקוביץ' - שגייס
תרומה שאיפשרה להפוך את בית הספר של
הפנימייה לבית ספר שר. וכך, מתוך העבודה
עם שתי המקהלות - פעם בעמק חפר ופעם
בפנימייה - נוצר רפרטואר משותף שאותו שרו
שנים רצופות, כשמדי פעם
11
המקהלות במשך
גייסה פארן אמנים מסדר הגודל של עברי לידר
ולהקת "שוטי הנבואה".
רשימת פרויקטים קהילתיים נוספים שעיקרם
חיבור בין שירה ומצוינות מוזיקלית לבין
אוכלוסיות ילדים מגוונות כוללת גם מקהלה
בשיתוף ילדים עם צרכים מיוחדים, כאשר כל
להקים
בית
לשירה
נעמי פארן, מוזיקאית
ומנצחת, רותמת את כוחה
של שירת המקהלה לעבודה
עם אוכלוסיות מיוחדות -
מכל הסוגים והגוונים
מתוך המופע החדש של
"ורטיגו". הרקדנים נדמים
לעדת ציפורים גדולות
צילום: רן אברו
2017
מאי
<
שיעור חופשי
32