חגי תשרי תשע"ה ספטמבר-אוקטובר 4102
38
אחד חייב להיות תפקיד ורק ביחד תקבעו
יעדים ודרכי פעולה. בכול מיני הזדמנויות
שרציתי לעזור, נתקלתי באנשים שנלחמו על
תפקיד היו"ר וזה הוביל לכישלון הרעיון. אם
רוצים להצליח בהשגת המשימה, המטרה
חייבים לוותר על האגו האישי, חייבים לוותר
על הכבוד אלא להתרכז במשימה עצמה.
ש: מומו, אנחנו בימים של חודשי אלול -
תשרי, אלו ימים של חשבון נפש, סליחה
לבוראו.
ומחילה בן אדם לחברו ובן אדם
מה אתה מרגיש שקורה במדינה בעניין
זה?
ראשית, חשוב לי להדגיש, שאני
מומו:
גאה במדינה שלי ובמוסדותיה. יש לנו ארץ
מיוחדת ומדהימה עם עתיד, רק צריך לבוא
מישהו לעשות סדר בבלגן שחוגג אצלנו.
האמת, כואב לי על כך, שרוב העםשלנו סובל
ושלא בצדק, אין ניהול נכון בכול הקשור
לטיפול באוכלוסיות נחשלות, נזקקות
בעלת צרכים מיוחדים. כואב לי שגופים
גדולים טוחנים את האזרח בתחומים שונים:
בחשמל, בארנונה, מים באמצעות תאגידי
המים השונים, בדיור, במזון בכבלים, עד לא
מזמן בטלפונים ואיפה לא?
אני מודה שגם אצלנו, הנכים, עם ניהול נכון
אפשר להטיב בצורה משמעותית עם ציבור
כלל הנכים ובכך לחסוך מאות מיליונים
שקלים, שאותם יהיה אפשר להשקיע
בחזרה לפרויקטים שונים לטובת הנכים.
כואב לי, שלמרות שיש כסף במדינה סל
התרופות לא נותן מענה לחוליםשחלקם אף
מתים בגלל זה. כואב לי, על התורים הארוכים
שאזרחי המדינה צריכים לחכות לקבלת
טיפול רפואי ולעומתם, עשירים מהארץ
ומחו"ל מקבלים תור מתי שהם רוצים. שלא
במיון,
לדבר על זמני ההמתנה המתישים
כשבאים לקבל טיפול קצר.
מפריע לי מאוד, שלא מוסיפים עוד שוטרים
כך שנראה אותם יותר ברחובות, בכבישים
ובשכונות כדי לתת ביטחון לאזרח. ואם צריך
לשפר את מעמדם והכנסתם של השוטרים
על מנת לעודד גיוס אנשים למשטרה, אז
שהמדינה תעשה זאת ולא תיתן הרגשה
לאזרחים שהפקירו אותם.
כואב לי במיוחד לראות את עיירות הפיתוח
המוזנחות. 66 שנים קוראים להם עיירות
פיתוח ושום דבר לא מתפתח. רק הצרות,
הבדידות והמרחק מהמרכז מתפתחים
שם. זה עצוב מאוד לראות כך את עיירות
הפיתוח במקום שהן תהיינה נושאי הדגל
של המדינה המתפתחת שלנו.
מפריע לי נושא הדיור, שהפך לדיור בלתי
ניתן להשגה בכול המובנים והמון צעירים
וצעירות לא רואים את עתידם במדינה.
מבחינתי אני רואה בזה את אחד הפשעים
החמורים שקרו במדינה. כול העוסקים בענף
גורפים ים של כסף ואף אחד לא מדבר על
זה.
מפריע לי שבמדינת ישראל, בארץ של
היהודים נושא הכשרות הפך למסחר של
ממש, שבא לידי ביטוי בסכומי עתק שגובים
מבעלי עסקים בתמורה למתן תעודת
כשרות. לכן, אין פלא, שהם מוכרים את
הסחורה במחירים גבוהים ואפילו מופקעים.
ומי משלם את החשבון בסופו של דבר? זהו
האזרח התמים, הטוב והמאמין. וכול זאת
בשביל לזכות בהכשרים למיניהם כמו,גוש
מי שיפקח עליהם ויאזן
קטיף, חס סלט, ואין
אותם. בורא עולם, השתבח שמו, נותן לנו
שפע במדינה ומעט אנשים מנצלים זאת
ועושים בשפע הזה כבשלהם. איפה החמלה?
איפה הצדק והרחמים על בני אדם? ואיפה
הדרך ארץ שחונכנו עליה? שלא לדבר על
הפערים החברתיים, שהולכים וגדלים מיום
ליום ויש המון דיבורים על סגירת פערים אך
במציאות קורה בדיוק ההפך ואין מושיע!
ש: מומו, אכן הדברים כואבים, אבל אין
איזה נושא תחום שאתה יכול להצביע
פרויקט 001 של משטרת ישראל. צילום: הארגון
משתתף במאבק "צדק חברתי" בשדרות רוטשילד בתל אביב
אחד הנושאים המרכזים שהקבוצה חרטה על דיגלה היה שאנחנו
נהיה ארגון שמטפל בכול סוגי הנכויות! לא עוד ארגון לסוג
מסוים של נכים, אלא ארגון שכול אדם עם מוגבלות ולא משנה
סיבת מוגבלותו, יוכל להגיע ולקבל עזרה. אפשר לראות אצלנו
חברים מנכי צה"ל, תאונות דרכים, עבודה, פעולות איבה ועוד...
המשך בעמ' 04
המשך מעמ' 63
