17.04.15 | כ"ח ניסן תשע"ה | 156 גליוןשביעי | 40
ראש יהודי איתמר מור
לחיילימ: "תורידו את הרובימ שלכמ!". הוא
הצביע על אמא שלי ואמר: "האשה הזאת
הצילה אותי ואת אמא שלי בלידה בה נול
דתי. שנינו היינו ב כנת מוות. אני לא יכול
להרוג אותמ". חזרנו הביתה וככ עברה לה
תקופה נו פת עד שהתקבלה ההוראה להגיע
אל כיכר השוק המרכזית. אני זוכרת את היומ
שבו הגענו לכיכר. חיכינו שמ זמנ רב. בשלב
מ ויימ אמרתי לאמא שאני רעבה ושאלתי
מתי אנחנו הולכימ הביתה. אמא לא ענתה לי
הכסא הריק של הילד מהשואה
לאחר שניצלה מזוועות השואה וזכתה לקבל את חייה שוב ושוב, הפכה לאה קאופמן את העברת
הזכרון לדורות הבאים לייעוד. "לחיות, לזכור ולספר לעולם"
לאה קאופמנ ראתה את המוות, הריחה
אותו וחייתה אתו מרגע הפלישה הנאצית
לטרנ ני טריה שברומניה. חמישימ שנה
היא נעלה את הריחות ואת הזוועות בתיבת
זיכרונ, עד שלא יכלה עוד. את כל כו
חותיה אזרה כדי להנחיל למשפחתה את
יפור הישרדותה הכמעט בלתי אפשרית,
בכוח האמונה שמחייה אותה על אפ השואה
- ובגלל השואה.
"במלחמה הזאת להשאר יהודי היה קידוש
השמ", היא אומרת. "המלחמה הייתה כנגד
יהודימ וכנגד היהדות ומכאנ החשיבות הג
דולה שיש לכל מי שניצל ומ פר את ה יפור.
"במשפחה שלנו חוצ ממני היו בבית עוד
שישה ילדימ. אמי הייתה מילדת ובכל פעמ
שבאו לקרוא לה היא הייתה הולכת מבלי
לחקור אמ היולדת יהודיה או לא. כשהמל
חמה פרצה, פליטימ רבימ ה תובבו בדרכימ
ורבימ מהמ הגיעו גמ אלינו הביתה. בכל פעמ
אמא ה בירה כי אלו אורחימ לשבת, ככ שכל
הזמנ הזה אני כלל לא ידעתי שישנה מלחמה.
"כל זה ה תיימ ביומ בו נשמעו דפיקות
חזקות בדלת וצעקות: "יהודימ פתחו את
הדלת!". זה היה בשבת ואבא שלי היה בא
מצע הקידוש. ההורימ ימנו לנו מהר ללכת
ולהתחבא, אולמ אז נכנ ו לבית החיילימ.
המ דבר ראשונ שאלו "איפה הילדימ?". לא
הייתה ברירה וההורימ הוציאו אותנו מהמח
בוא ו דרו אותנו לפי הגובה. העמידו אות
נו בפני כיתת יורימ. אני עצמתי את עיני
והתחלתי לומר בשקט "שמע ישראל". לא
בכיתי כלל. אמא ואבא אמרו: 'אל תבכו
כי עוד מעט נהיה בגנ עדנ יחד'. אבל גנ
העדנ עוד לא היה מוכנ לקבל אותנו אליו,
כי אז לפתע המפקד של כתת היורימ צעק
"ידעתי שאסור לי למות". קאופמן
ואז שאלתי: "איזה חטא חטאנו? למה מגיע
לנו כזה עונש?!". אמא התכופפה ובכתה ולא
יכלה להת כל לי בעיניימ. לא הייתה לה
תשובה. מאותו יומ לא ראיתי יותר את הבית.
את אבא שלי הרגו . את אחי לקחו לעבודות
כפיה ומאז לא ראיתי אותמ יותר. ואני אמא
ואחיותיי האחרות יצאנו לצעדת המוות".
"במהלכ הצעדה אחיותיי מתו וככ נות
רנו ב ופ רק אני ואמי. יומ אחד, במהלכ
הצעדה, היינו בתוכ אורווה. אני יצאתי
אמא ואבא אמרו: 'אל תבכו כי עוד מעט
נהיה בגן עדן יחד'. לפתע המפקד של
כתת היורים צעק לחיילים: "תורידו
את הרובים שלכם! האשה הזאת הצילה
אותי ואת אמא שלי"
Orot.tv
a ³¸¶
¼²Æ³°Ç´µ¶¿´¼¸·ÇüÁ¾´ÇÀ½¶´»È»ÇÈï ´µ ³¿È» É´Ç¸È É´¿° ɴȴDz
¼¸¿´È ¼¸²¸ÆÃÉ» É´Ç´¯ Ä´ÇÁ»
a