43 | 17.04.15 | כ"ח ניסן תשע"ה | 156 גליוןשביעי
סיפור לשבת
הברית הנצחית
רונן היה בחור חכם. כל דבר הוא היה שואל
וחוקר ולא הסכים להאמין בפשטות לשום
דבר. כשלמדו בכיתה שד' ברא את העולם,
הוא שאל: "מניין שזה נכון? אולי הוא נברא
לבד"? הוא היה פותח אנציקלופדיות, ורואה
תיאורים על לטאות ענק שחיו לפני שנים.
את הדינוזאורים הראו בתמונות גדולות, וזה
גרם לו להאמין שהמדע צודק. אחר כך נתקל
בדעה שהאדם נברא מן
הקוף.
"אם אני בסך הכל קוף
משוכלל? אז מה זה
חשוב אם אני שומר
מצוות או לא"?
כך המשיך רונן
לחקור ואיש לא
העמיד אותו על
טעויותיו. כך גם
התרחק מחיי תורה
ומצוות. בבגרותו
נשא רונן את
גנית לאישה, והם חיו
בשמחה, כשהם מצפים
לבנם הראשון. ערב אחד תקפו
את גנית צירי לידה. רונן הסיע אותה
לבית החולים, שם התברר כי העובר
במצוקה קשה. גנית הובהלה לניתוח דחוף.
רונן הסתובב במסדרון, "אנא ד' הושיע נא",
לחשו פתאום שפתיו. הוא מצא את עצמו
מתפלל. מיד יצאה האחות מחדר הניתוח
והודיעה לרונן שנולד לו בן בריא ושלם.
"ברוך השם", קרא רונן והיה מאושר בבנו
החדש. אולם חשב לעצמו: "כיצד קרה לי
שהתפללתי פתאום? הרי בכלל לא האמנתי
שיש אלוקים בשמיים ששומע לתפילה
שלי? ועכשיו אני עומד לעשות לבן שלי
ברית מילה כמו כל יהודי מאמין. כנראה
שיש משהו יותר עמוק מהשכל שלי."
הברית התקיימה ברוב
פאר והדר. המוהל
ברך את התינוק "כשם
שנכנס לברית, כן יכנס
לתורה ולחופה ולמעשים
טובים". "מצוות המילה
היא מיוחדת, אמר הרב,
ודווקא בה מברכים כך.
ממצווה זו אי אפשר
להיפרד לעולם. גם
אם אדם הפסיק לשמור
מצוות, חס וחלילה,
מצוות המילה
מתקיימת. לכן אנו
אומרים: "כשם שנכנס
לברית - ולא יעזוב אותה
לעולם. "כן יכנס לתורה ולחופה
ולמעשים טובים - ולא יפרד מהם
לעולם". רונן הרגיש שהרב מדבר ממש
אליו ולאחר הברית החליט לברר את אמונתו
מחדש. הוא גילה שאפשר להיות מדען
דגול, ומאמין גדול, הוא חזר להניח תפילין
ולהתפלל ואט אט לשמחת כולם, חזר עם
משפחתו לחיי תורה ומצוות.