29 | 03.02.17 | ז' שבט תשע"ז| 243 גליוןשביעי
‚~Š 04-6987844 * ‡ŒƒŠ— 050-668039 5
y s h m e r o n @ g m a i l . c o m ‚Œ—– ‚ƒ ‹‡†–’Š
†— <‡ ‡Ž— ‹ƒ‡
(6/2/17)
‚Œ—–‚
—~–Œ
"‚–ƒ˜ Š— ‹‡‡
–‡ƒƒ~‚ Š‡ ƒŠ‡— ‹‡– ƒ—‚ ˜‡Ž‰˜ – — ‡’Ž‰
Š ‡ Œ•~‚ „‰–Œ‚ ‘ƒ˜‡— ƒ‰‡˜ –‰ ‡Œ•~ –~ƒ˜Š ‹‡ƒŒ‡ Š Š‡ ˜‚Š y
‚Œ—Ž ‹ ‚‡—‡  ˜ƒ‡Œ‚ƒ ˜ƒ ‡—‡~‚ ˜~ ˜ƒŽŠƒ ‚–ƒ˜ ˜‚~ ˆƒ˜Œ ƒŒŠŠ y
Š‡Š€‚ Š— ˜ƒ’‡‚ ˜ƒ€’‚ ˜ ~ ˜ ‡˜‡ƒ ‚Œ ˜‡˜ƒ‰‡~ ‚‡Œ‡Ž’ ‚‡ƒƒ Œ ˜ƒŽ‚‡Š y
–ƒ”‡‡ ˜ƒ‰–Œ ŠŒ— ‚•‡Žƒ–†•Š~ ‹‡Œ•˜Œ ‚Ž‚ ‡ƒŒ‡Š
Š‡‡  ‹‡—•ƒŒ ‹‡Œƒ ˜ ˜ƒ–‡—ƒ ˜ƒ— ƒŒŒ
הצבאי הבריטי טור ואמרו לו: אדו
ני, זה ראש העיר שלנו. אנחנו הרוב
כאנ. הייתכנ שהוא י ית נגדנו?".
הבריטימ, אומר ד"ר אבנ, לא
מהרו להעיפ את ראש העיר המ ית.
רק לחצ של ההנהלה הציונית בלונדונ
הוא זה שהביא לחילופ של אל חו ייני
באדונ ראג'ב נאששיבי שינהל את
שנימ הבאות. על החו15-העיר ב
צפה של נאששיבי להחליפ את החו
יינימ בעיריית ירושלימ לא י לחו
לו האחרונימ, ובינ שתי המשפחות
הללו תתפתח איבת דמימ קטלנית
ארוכת שנימ".
והבריטימ בוחרימ בנאששיבי. 
מבחינת הבריטימ, היהודימ בכלל
לא בתמונה.
”הבריטימ רק מתמרנימ בקרב
הכוחות ערבימ. החו יינימ מול
הנאששיבימ. החו יינימ היו ראשי
הערבימ. חאג' אמינ קיבל את תפ
קיד המופתי באותמ שנימ. נאששיבי
קיבל את ראשות עיריית ירושלימ,
שזה התפקיד החשוב ביותר שלא
בריטי היה יכול לקבל בארצ ישראל.
היו עוד עיריות אבל אפ עירייה לא
הייתה חשובה כמו עיריית ירושלימ".
המעבר מאל חו ייני לנאששיבי
מתאפיינ במעבר מלאומנות לעידנ
השוחד והאפליה נגד יהודימ. נא
ששיבי שהיה מתונ מהחו יינימ ביח ו
ליהודימ ולציונות, נהג כמו אפנ
די מימי העות'מנימ. הבקשיש שלט
בעירייה. היהודימ, שכאמור, היו רוב
מניינ ובניינ בירושלימ, היו המקופ
חימ העיקריימ. גמ בבחירות הרא
, אחרי 1927 שונות בעירייה בשנת
שנאששיבי ואנשיו נבחרימ בזכות
היהודימ שהעדיפו אותו על פני החו
יינימ - האפליה נמשכה. נאששיבי
הבטיח הרימ וגבעות ליהודימ כשהוא
נשבע בקוראנ, ואחר ככ הפר הבט
חותיו פעמ אחר פעמ.
”היהודימ הופלו כמעט בכל תחומ.
למרות דרישות היהודימ, דיוני המו
עצה היו בערבית. היהודימ ראו בע
ברית את מל התחייה הלאומית.
כל המכתבימ והתשובות לתושבימ,
היו בערבית. הכבישימ בשכונות
היהודיות לא היו לולימ ובשכונות
הערביות כנ. בירושלימ באותמ ימימ
לא היו מימ זורמימ אלא ברזי מימ
שהיו מוצבימ בשכונות והתושבימ
היו משלמימ עליהמ. ברזי המימ הללו
הוצבו בעיקר בשכונות הערביות.
היהודימ שלמו את רוב המי ימ לעו
מת הערבימ, והאכיפה נגדמ הייתה
קשה הרבה יותר. המשרות בעירייה
ברובמ המוחלט היה בידי הערבימ.
המכרזימ והעבודות נתנו לקבלנימ
ערבימ שהע יקו ערבימ ולא יהודימ,
וכנ על זו הדרכ".
יש לכ לא מעט ביקורת ב פרכ 
כלפי התנהלות ההנהגה הציונית
בירושלימ בנוגע למעמד של
היהודימ בירושלימ.
”תראה, אלו היו אנשימ ישרי דרכ.
מבחינת ניקיונ כפיימ וישרות, אז
ודאי שאפשר להגיד רק דברי שבח.
המ היו אנשימ צנועימ שראו בפועלמ
ייעוד, אבל האווירה הייתה אווירה
של מתינות. של רצונ לעבור את
המכשולימ ולא לפתור מהי וד את
הבעיות. לא היה מאבק, לא היה תגר
ולא היה רצונ להתמודד עמ הבעיות.
לא הייתה מלחמה מול העוולות.
ז'בוטינ קי כתב בהמנונ בית"ר, ’תגר
על כל מעצור ומיצר'. המ לא עשו
את זה. המ הלכו בדרכ השילוח".
הציונות אז הייתה בתחילת דרכה, 
לבוא ולעמוד מול האימפריה הב
סגר דיל שלא צלח. שרת
"אילו היינו מכריעים את המלחמה בירושלים כמו שהכנענו בערים
המעורבות, כל העולם היה מתרגל לזה שירושלים היא בירת ישראל.
ירושלים יכלה לצמוח, אבל לא היה שם ראש יהודי"
צילום: משה פרידן, לע"מ
צילום: מטסון אריק, לע"מ
כובש הארץ הגנרל
אלנבי עם לורנס איש
ערב )השמאלי ביותר(
ועבדאללה שליט ירדן.
1921 שנת