באגדות
ו
43
תרבות
הבגד הבלתי נראה
"התיאטרון מגלה לאדם המון דברים על עצמו,
אומרים
ומצייד אותו בכלים חיוניים לחיים,"
איתי הראל ואביחי אברבנאל, שצמחו בתיאטרון
הטכניון וכיום מביימים הצגות משלהם
בשנה שעברה העלה תיאטרון הטכניון את המחזה
"הבגד הבלתי נראה" בפסטיבל תיאטרון בינלאומי
בסנט פטרסבורג, רוסיה. הפסטיבל נערך על
ידי "סטודיה 21", מעבדה לתיאטרון חובבים של
הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הממלכתית
של סנט פטרסבורג.
את "הבגד הבלתי נראה" כתב זוהר, המספר
כי "קבוצת השחקנים התגבשה והציגה בחיפה
במסגרת סדנת תיאטרון למתקדמים, ובמהלך
השהות בסנט פטרסבורג התפתחה מאוד בתחום
התיאטרלי והפסיכולוגי. העבודה על המחזה
בוצעה מתוך גישה דמוקרטית וקולקטיבית - כל
אחד מהמשתתפים הוזמן, כמו בשיחת חברים
בקיבוץ, להציע ולקדם רעיונות. זו היתה חוויה
חזקה מאוד."
"הקורסים של תיאטרון הטכניון מביאים לידי ביטוי
צורת חשיבה נוספת, מעמיקה ושונה," אומרת
רונזה אמארה (הנדסה ביו-רפואית), ממשתתפי
הנסיעה. "הם מפגישים אותנו עם דילמות שונות,
מציעים דרכי התמודדות ומפתחים את היצירתיות
ואת החשיבה. ברור לי שהפעילות הזאת מחדדת
ומבהירה לנו המון דברים שיוכלו לעזור לנו
כמהנדסים, מדענים וחוקרים."
"שום חוויה אחרת מתקופת הלימודים לא משתווה
לחוויית הנסיעה לסנט פטרסבורג," מספרת
אדוה שפיגל (ארכיטקטורה). "בנסיעה הזו הבנתי
שאנחנו לא רק 'קבוצה מהטכניון' אלא קבוצת
אמנים מהטכניון. הבנתי שאנחנו הישראליות
בהתגלמותה. הנסיעה הזו חיזקה אצלי את
האהבה לתיאטרון."
דבר מעניין מאוד, עם ניתוח-דמויות
מרתק ועבודה מעמיקה מאוד," אומר
פרופסור זוהר, "והתוצאה היא הצגה
מרתקת, שיש בה עומק וממדים רבים."
נקודת המוצא של המחזה היא טרגדיה
משפחתית - מותה של הבת הצעירה
- והסיפור הוא סיפור הידרדרותם של
בני המשפחה. "כשאוריאל שמע שאני
כותב הוא שאל אותי, למה אתה כותב?
בשביל עצמי, אמרתי לו. ובאמת כתבתי
בשביל עצמי, והכתיבה שינתה אותי.
כשהתחלתי לכתוב את ההצגה הייתי
אדם כועס, והכתיבה הביאה אותי לאיזה
שהוא שיחרור, פורקן."
מדברים על אלוהים
אביחי אברבנאל מגדיר את ההצגה שלו
כ"אילתור של הצגה". הרעיון העלילתי -
מסע של הדמות הראשית בדרך למיצוי
אישי ולגילוי האמת שלה - הוא מבחינתו
בסיס לשינויים. "ב'בדיוק כמו באגדות'
אין טקסט בסיסי, רק סיפור כללי מאוד.
הדמויות ידועות מראש, אבל בכל ערב
אני קובע מי ישחק כל דמות. התפיסה
שלי היא שכל שחקן מגיע עם שק של
חיים וחוויות אישיות, ואם הוא מחובר
לדמות וחי אותה מתוכו, אז לא משנה
מה הטקסט. אנחנו מביאים את עצמנו
להצגה, מתוך אמונה שחשיפה רגשית
אמיתית תחבר אלינו את הקהל ותמוטט
את 'הקיר הרביעי' של התיאטרון, שהוא
המסך."
אברבנאל, 12, יסיים בקרוב את לימודיו
כעתודאי לתואר ראשון בהנדסת מכונות.
לתיאטרון הטכניון הוא התחבר בסמסטר
השלישי של הלימודים, בקורס "החוג
לדרמה" (קורס למשחק). "אוריאל
התחיל את השיעור בשיחה על אלוהים.
זה נושא כבד אצלי, כי גדלתי בקיבוץ
דתי והדת היא התמודדות עבורי, אבל
הדיון היה מעניין ומקורי. בסמסטר השני
הגעתי לקורס מתקדמים, וחזרתי עליו
כמה פעמים כדי להעשיר את עצמי
ולהשתפר. כיום אני מסתכל אחורה
ומבין שאם לא הייתי מגיע לשיעור ההוא,
לא הייתי מגיע לתיאטרון. אני מאמין
שזו לא יד המקרה. היה משהו שכיוון
את זה."