Page 34 - מגזין הטכניון | קיץ 2013
Basic HTML Version
צטרפות ולהרשמה למשפחת המתנדבים:
אלון הופמן, דיקן הפקולטה
לכימיה, מסיים שנת התנדבות
ראשונה במועדונית של משרד
הרווחה בנשר
של שמחה
ניצוץ
קיץ מסתיימת שנת הפעילות
השלישית של מתנדבים מהטכניון
בארבע מועדוניות בנשר ובחיפה. בפעילות
משתתפים כ-08 מעובדי הסגל המנהלי
של הטכניון, גימלאי הטכניון ומוסד
הטכניון. המתנדבים מגיעים למועדונית
פעם בחודש בשעות הצהריים, מסייעים
לתלמידים בהכנת שיעורי בית ויוזמים
פעילויות העשרה ומשחק. בנוסף מתקיימים
במהלך השנה ימי שיא של פעילות
משותפת לילדים ולמתנדבים, לדוגמה -
נטיעות ט"ו בשבט ומסיבת פורים.
אסנת לוי ממרכז רישום וקבלה, המרכזת
את פרויקט ההתנדבות, מסבירה כי בכל
מועדונית שוהים כ-51 ילדים מכיתות א'-ו',
המגיעים אליה מדי יום בתום הלימודים.
הם אוכלים שם ארוחת צהריים, מכינים
שיעורים, משחקים, יוצרים וחוזרים לבתיהם
בסביבות שש בערב, אחרי עוד "ארוחה
לדרך". בכל מועדונית עובד צוות קבוע -
מורה אחראית ואם בית - המתוגבר על
ידי מתנדבי הטכניון. "חלק מהמתנדבים
מהוססים מאוד בתחילת הדרך, אבל
מתאהבים בילדים ומקפידים לא להפסיד
שום מפגש," אומרת אסנת, "ובהחלט
נוצרת כאן נתינה שיש בה רווח אישי
אדיר."
חת לחודש מגיע פרופסור אלון
הופמן למועדונית של משרד
הרווחה בנשר, ומבלה עם הילדים השוהים
שם - כ-51 ילדי בית ספר יסודי. פרופסור
הופמן מגיע למועדונית, עוזר לילדים
בשיעורי הבית, קורא להם סיפור, מדבר
איתם ומשחק איתם בחצר. "אחד הדברים
שהם הכי אוהבים הוא שאני מאתגר אותם
בחידות. הם מצפים מאוד למפגשים האלה,
ורצים לקראתי כשאני מגיע אליהם."
פרופסור הופמן מכהן זו השנה השנייה
כדיקן הפקולטה לכימיה. בשעות הפנאי
שלו הוא מרבה לטייל, משתתף בריצות
מרתון ועוסק בענפים אחרים של ספורט
אתגרי, אבל ההתנדבות במועדונית היא
עבורו חוויה ייחודית ושונה.
"העבודה במועדונית מזמנת הרבה
סיטואציות מרגשות. אחת האפיזודות
התרחשה עם גילי (שם בדוי) בעבודה על
שיעורי הבית שלה. גילי, שלומדת בכיתה
ג', מגלה שקדנות מרשימה, מתעקשת
להבין כל דבר לעומק, וכותבת את
התשובות במחברת שלה בצורה מסודרת
מאוד. יום אחד, לאחר שסיימנו לעבור על
שיעורי הבית, הזדמן לי לשוחח עם מנהלת
המועדנית, ואמרתי לה שאני מקווה שגילי
תצליח לצאת ממעגל המצוקה בזכות
רצינותה והודות למסגרת התומכת של
המועדנית. המנהלת אמרה לי שלצערה,
מסגרת המועדנית מסתיימת בכיתה ו' ואין
מסגרת דומה בחטיבה ובתיכון, והתוצאה
היא שרבים מהילדים 'הולכים לאיבוד'
בהמשך הדרך."
תשובתה הכנה והמדכדכת של המנהלת
נגעה ללבו של פרופסור הופמן, ובמפגש
הבא עם הילדים הוא יצא איתם לגינה
הציבורית שליד המועדונית. "ישבנו במעגל
ושאלתי את הילדים מה הם חולמים
לעשות כשיהיו גדולים. כל אחד סיפר על
החלום שלו, וגילי סיפרה שהיא רוצה להיות
עורכת דין. אמרתי לה שאני מאוד מאמין
בה, ושאם היא תשקיע בלימודים כפי שהיא
עושה כעת, אני בטוח שיום אחד היא תהיה
עורכת דין מצוינת. אמרתי לה גם שתשמור
על החלום שלה ושתמיד תזכור אותו. גילי
הסתכלה עלי עם ניצוץ של שמחה בעיניים,
וראיתי את הנחישות במבטה. זה היה רגע
מאוד מיוחד ומזוכך. אני מקווה שיום אחד
אזכה לשמוע שהיא קיבלה תעודת עורכת
דין. אין לי ספק שהיא תהיה עורכת דין
מצוינת. מי יתן וחלומה יתגשם."
א
ה
מתאהבים
בילדים
34
מעורבות
"ישבנו במעגל, וכל אחד מהילדים סיפר על
החלום שלו." פרופסור הופמן וילדי המועדונית
