Page 23 - מגזין הטכניון | קיץ 2011

23 ÌÈ˘‡
” א נ י א ד ם א ו פ ט י מ י
כ מ ו א ב א ש ל י . “
ג ‘ ו ד י ה ן
” ה כ ת י ב ה ש ל ו ג ו ר מ ת ל י מ מ ש כ א ב ב ק י ש ק ע “
הסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי
הוא אהבת חייה הספרותית של ד“ר
ג‘ודי בעשרים השנים האחרונות.
למה רק בעשרים השנים האחרונות?
”כי למרות שנחשפתי אליו בלימודי
התיכון בארה“ב, לא התאהבתי בו
אז. רק לפני כעשרים שנה, באמצע
המאסטר שלי באוניברסיטת תל
אביב, זה קרה.“
הנושא המקורי של עבודת המאסטר
היה אחר - הסופר האוסטרלי פטריק
וייט. ”בוקר אחד, אחרי שכבר סיימתי
בערך שני שלישים מהכתיבה, אמרתי
’זה לא עושה לי כלום.‘ לעצמי:
צלצלתי בחרדה למנחה שלי, פרופסור
צפירה פורת מהחוג לספרות אנגלית,
והיא אמרה, ’נכון. אולי תמצאי לך
סופר אמריקאי.‘ היא הציעה לי כמה
אפשרויות: הוות‘ורן, פוקנר, טווין
והמינגוויי. ’כן, אמרתי, המינגוויי!‘ -
וכך התחילה האובססיה שלי.“
מאז 3991 חברה ג‘ודי באגודת
המינגווי, אשר מונה כ-005 ”משוגעים
לדבר“ - בעיקר פרופסורים אבל גם
חובבים ובני משפחת המינגוויי. היא
פעילה גם בפורום האגודה, ומקפידה
על השתתפות בכנסי האגודה,
המתקיימים פעם בשנתיים.
øÈÈ‚ÈÓ‰· „ÁÂÈÓ ÍÎ ÏÎ ‰Ó
אנחנו, המכורים להמינגוויי,
’אפיסיונאדוס‘ - קוראים לעצמנו
, כלומר המעריצים.AFICIONADOS
בעיני הוא תמצית האמריקאי ת, זו
של פעם וזו של היום. הוא עומד
עם רגל אחת באזור הכפרי, עם
התמימות של סוף המאה ה-91
ותחילת ה-02, ועם רגל שנייה בעיר
הגדולה, המתוחכמת, התוססת
והתרבותית.
הכתיבה שלו גורמת לי ממש כאב
בקישקע. הוא חי את החיים במלואם:
אהבות, שנאות, בגידות, כעסים. כל
אחד יכול למצוא בגיבורים שלו את
הפן האנושי שמדבר אליו.
øÂÏ˘ Ìȯ·Ȃ‰ ̉ÈÓ
המינגוויי התחיל לכתוב כאיש צעיר
מאוד. הוא היה עיתונאי בבית הספר
התיכון, וכבר בעשרות המאמרים
מהתקופה ההיא רואים שהוא
כישרון בלתי רגיל. אחרי התיכון
Kansas City הוא החל לכתוב ב-
, ואת הסיפורים הראשוניםStar
המוצלחים שלו כתב בגיל 32-22.
הוא בנה דמות אוטוביוגרפית - ניק
אדמס - וליווה אותה מגיל 8 עד
ארבעים, בעשרות סיפורים שנאספו
בקובץ ”סיפורי ניק אדמס“. אבל יש
לו עוד גיבורים מדהימים, טראגיים
- ביצירות המפורסמות שלו, ביניהן
”למי צלצלו הפעמונים“, ”הקץ
לנשק“, ”וזרח השמש“, ובערוב ימיו
”הזקן והים“, שזיכה אותו בפרס נובל
בספרות )3591(.
øÂÏ˘ ‰·È˙Ή ˙ÚÙ˘ÂÓ ‰ÓÓ
הוא הושפע מאוד מסזאן, וטען
שהוא רוצה לכתוב כמו שסזאן צייר.
במקור האנגלי אפשר לשמוע את
ההשפעות המוזיקליות - אמו היתה
זמרת אופרה, והוא עצמו ניגן בצ‘לו.
אבל הלב של כתיבתו הוא הפשטות.
ø˙¯Ó‡ ˙‡Ê ‰Ó
השפה של המינגוויי פשוטה מאוד,
וכל מי שסיים תיכון בישראל יכול
לקרוא אותו באנגלית. יש לו משפטים
קצרים, עם הרבה מילים של הברה
אחת. התיחכום שלו טמון במשמעות,
ברבדים העמוקים. הוא עצמו דימה
את כתיבתו לקרחון, שרק שמינית
ממנו מבצבצת מעל פני המים.
ø¯˙Ò‰ ˜ÏÁÏ ÌÈÏψ ÍȇÂ
צריך לעבוד קשה. כשפרופסור פורת
אמרה לי לקרוא אותו ”בין השורות“
שאלתי אותה: איך אפשר לקרוא בין
השורות - הרי זה אוויר!
øÍÏ˘ ˯¢„‰ ˙‡ ˙·˙Î ‰Ó ÏÚ
על הרומן הראשון שלו, שלא תורגם
. The Torrents of Spring לעברית:
כתבתי את המונוגרפיה הראשונה
בנושא, ואני נחשבת למומחית
המובילה בנוגע לרומן הזה, שהוא
בעצם פרודיה.
ø‰Ê‰ Ô¢‡¯‰ ÔÓ¯‰ Á΢ ‰ÓÏ
בעיקר מפני שמיד אחריו יצא
”וזרח השמש“, שהיכה את העולם
דובר האנגלית והשכיח את אותו
רומן ראשון. ואולי גם מפני שהרומן
הראשון לא עומד באותה מדרגה עם
כל מה שבא אחריו.
øÈÈ‚ÈÓ‰Ï ÌÈχ¯˘È‰ ÌÈÒÁÈÈ˙Ó Íȇ
הישראלים אוהבים אותו, כמו הרוסים,
הצרפתים, הגרמנים, האיטלקים
והספרדים. יש תרגומים מצוינים
שלו לעברית. נכון שגם הנושאים שלו
מושכים מאוד - הוא מרבה לעסוק
במלחמות, נושא רלוונטי לישראל,
, שאניSoldier’s Home למשל בסיפור
מלמדת כאן בטכניון.
Æȯ·‚ ‡¯Â ‡Â‰˘ ÂÈÏÚ ÌȯÓ‡ ¨ÏÏη
מי שאומר את זה מסתמך בעיקר על
הביוגרפיה שלו. זה נכון שהוא אהב
הרפתקאות, אבל להגדיר אותו כסופר
גברי זאת הגדרה מאוד מצמצמת.
והוא כותב הרבה על המלחמה
אבל כדאי לציין שבמלחמת העולם
הראשונה הוא לא השתתף כחייל,
אלא כנהג אמבולנס של הצלב האדום.
” ל ה ג ד י ר א ו ת ו כ ס ו פ ר
ג ב ר י ז ו ה ג ד ר ה מ צ מ צ מ ת . “
א ר נ ס ט ה מ י נ ג ו ו י י