10
"אנשים נסחפים אחר מיתוסים כמו 'הסכנות שבקפה
נטול קפאין' ו'הנזקים שבצריכת חלב פרה'. עלינו
להפסיק לפחד מהמדע ומהטכנולוגיה, ולהבין שאי
אפשר לספק את צורכי המין האנושי בלי מזון מעובד."
פרופסור-משנה אורי לזמס
ראיון עם
ב
שנת 0102, אחרי פוסט-דוקטורט והוראה באוניברסיטת
מסצ'וסטס, חזר פרופסור-משנה אורי לזמס לפקולטה
להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, שבה עשה את שלושת
תאריו. "חזרתי לישראל ולטכניון מתוך ציונות וגעגועים למשפחה,
וגם כדי להשתלב במוסד אקדמי מצוין עם תשתיות, סגל אקדמי
וסטודנטים מהשורה הראשונה."
גם בהשוואה לארה"ב?
בהחלט. הסטודנטים הם למעשה "הזרוע המבצעת" של המחקר
המדעי, ובטכניון יש סטודנטים מעולים - זה לא רק מיתוס. בכלל,
הטכניון הוא מקום מצוין במונחים עולמיים, ולא סתם הוא ממוקם
גבוה בדירוגים השונים. להנהלת הטכניון ולראשי הפקולטות ברור
שהסוד הגדול הוא ההון האנושי, ולכן משקיעים בו משאבים רבים.
מה ההבדל בין שתי התרבויות האקדמיות שהכרת?
התפיסה האמריקאית, לפיה ההצלחה האקדמית היא סיפורו
של הפרט, מהווה מכשול ביצירת שיתופי פעולה. כך מוחמצים
היתרונות שבעבודה משותפת ובהפריה הדדית, שהם רכיב חיוני
בהצלחה של מחקרים מולטי-דיסציפלינריים. לשמחתי, התרבות
האקדמית בישראל בכלל, ובטכניון בפרט, הרבה יותר פתוחה
לשיתופי פעולה.
ובתוך הפקולטה?
בפקולטה עצמה יש תרבות ארגונית מעולה ויחסים מתהדקים עם
התעשייה, ובשנים האחרונות יש גם מגמה של הצערת הסגל -
מעין חילוף משמרות עם הפרופסורים הפורשים. כל המרכיבים
האלה מכניסים רוח חדשה וחדשנית לרמת הלימוד ולרלוונטיות
של הבוגרים לחברות המזון והביו-טכנולוגיה.
חברות המזון לא ממש אהודות כאן בארץ.
בישראל, ובעולם בכלל, יש בהחלט הטיה לא הוגנת נגד
החברות האלה, ובמקרים רבים הן "החשוד המיידי". הנחת המוצא
המוטעית היא שהן רודפות בצע וחסרות מצפון, ומרמות את
הציבור כשהדבר פועל לטובתן. ההכללה הזאת מוטעית, ולפעמים
נשכחת בדיון הציבורי העובדה שאלה חברות מסחריות שאמורות
להרוויח, ואם לא ירוויחו הן לא ימשיכו לייצר אוכל ולספק לנו את
רמת החיים המערבית שאנחנו מורגלים בה.
שירוויחו, אבל למה כל כך הרבה?
ייצור מזון נעשה אתגר קשה, מורכב ויקר יותר. חברות המזון
נדרשות לספק את רצונו של הצרכן למוצר איכותי ובטוח, ואת
הדרישות ההולכות-ומחמירות של הרשויות. ובזמן שחומרי הגלם
משתנים כל הזמן, החברות חייבות לייצר מוצר קבוע ובלתי
מעבד
מזון
"האיוּם האמיתי טמון לא בטכנולוגיה ובהנדסה, אלא באורח החיים ההולך ומתדרדר." מימין לשמאל: פאולינה רואיז, מעיין מוסקוביץ',
יוסף ג'ובראן, פרופסור-משנה אורי לזמס, כרמית שני לוי ודפנה משולם
ומיתוס
מזון
