תשרי תשע"ד
61
הטור של גבריאלה ז"ל
ביום שני ד’ בתשרי תשע”ד הלכה לעולמה חברתנו האהובה
גבריאלה צאלון, אישה מלאת חיים, אוהבת אדם, אופטימית ללא
תקנה, שהאמינה עד רגעיה האחרונים כי יכול תוכל לגבור על מח
־
לתה ולשוב לחיק משפחתה, אל חבריה ולעשייה הברוכה שלה בה
־
סתדרות המורים.
גבריאלה הייתה אישה רבת פעלים ונאמנה שמילאה בהתלהבות,
בתבונה, בנדיבות, בחיוך וברוח טובה, כל תפקיד שקיבלה על
עצמה. מעולם לא התנערה מאחריות וששה תמיד לעזור ככל שי
־
כלה, לכל מי שהיה זקוק לעזרתה. במסגרת עבודתה בהסתדרות
המורים קיבלה על עצמה ללוות מורים בתהליך הפרישה. היא צברה
ידע וניסיון בתחום זה וסייעה לאלפי מורים לצלוח את משבר הפרי
־
שה. תמיד הייתה שם בשבילם בסבלנות אין קץ, באמפתיה, בגדולת
נפש ובחוכמה ידעה לגבור על קשיים, ליישר הדורים ולעודד אנשים
להמשיך הלאה.
גבריאלה האמינה בחינוך והייתה גאה על היותה מחנכת. לא אחת
היא תיארה את המורה כמגדלור המפיץ אור על סביבותיו, והסבירה
כי עובדי ההוראה הם נושאי לפיד המורשת המעבירים אותה מדור
לדור.
כעורכת ראשית, היא עיצבה את “אתרוג” כעיתון המשקף את אופיו
הייחודי של ציבור המורים הדתיים ואת תרומתו לחברה הישראלית,
לרוחה ולתרבותה.
גבריאלה נולדה בשנת 6491 בכפר קטן בשם מיקולא בהונגריה,
להורים שורדי שואה. היא הייתה בת למשפחה מבוססת מאוד שה
־
חזיקה בבעלותה אדמות בכפר. בזמן מלחמת העולם השנייה נשלח
אביה, יוסף פרידמן ז”ל, למח
־
נה עבודה הונגרי ואמה, אולגה
רוזנפלד ז”ל, נשלחה לאושוויץ.
שניהם שבו לכפר, חיו בו שנ
־
תיים והוגלו ממנו עם ילדתם
הקטנה לאחר עליית הקומוני
־
סטים לשלטון. ילדותה עברה
עליה בתנאי עוני ומצוקה והת
־
נכלויות אנטישמיות.
בשנת 3691 עלתה המשפחה
לישראל והשתקעה באשדוד.
גבריאלה נשלחה לכפר הנוער
עיינות ולאחר מכן למדה הוראה
בסמינר בית הכרם בירושלים.
כשהתחילה לעבוד בהוראה
בכיתה א’ בבית הספר יד שב
־
תאי באשדוד, פגשה שם את
גד דיעי יבדל”א שלימד בכיתה
סמוכה. בין השניים צמחה שו
־
תפות וידידות מופלאה שליוותה
את גבריאלה עד יומה האחרון.
היא לימדה בכיתתו מתמטי
־
קה והוא לימד בכיתתה לימודי
קודש. כשגד התמנה למנהל
בית ספר, הוא הזמין את גב
־
ריאלה להיות מורה בבית ספרו.
כחלוף השנים גבריאלה הת
־
קדמה וקיבלה תפקיד מאתגר:
להקים את החטיבה הצעירה
הראשונה באשדוד. לאחר מכן היא מונתה לסגנית מנהל בית ספר
והחלה לעסוק בהכשרת מורים, ואילו גד נבחר למלא תפקידים בכי
־
רים בהסתדרות המורים.
לימים, כאשר גד נבחר לעמוד בראש ארגון המורים הדתיים בהס
־
תדרות המורים וקיבל על עצמו לנהל את האגף מקצועי, הוא הזמין
את גבריאלה, שצברה ניסיון רב בתחום הפרופסיונאלי, לעבוד לצדו
באגף לאיגוד מקצועי, ולאחר מכן להוביל את הקמתו של ביטאון
המורים הדתיים “אתרוג”.
במקביל לעבודתה כמחנכת, כמורה וכפעילה בהסתדרות המורים,
טיפחה גבריאלה משפחה לתפארת. את חדרה בבית הסתדרות
המורים קישטו תמונות בני משפחתה ונכדיה, וגבריאלה, כל אימת
שהביטה בתמונות, העלתה על פניה חיוך רחב ומאיר.
גבריאלה נישאה ליצחק צאלון יבדל”א בשנת 7691. השניים נפגשו
מה של גבריאלה. יצחק, כיום עובד סוציאלי בגמלאות, היה
ִ
בבית א
אז צעיר בודד, יוצא קיבוץ עין צורים, שחיפש משפחה דתית שא
־
צלה יוכל לקיים אורח חיים דתי. רב העיר אשדוד המליץ על בית
מה של גבריאלה. השניים נפגשו, התאהבו והקימו בית משלהם.
ִ
א
נולדו להם ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, כולם בעלי משפחות
והורים לילדים.
במהלך השנים טיפחה גבריאלה חיבה מיוחדת לתקשורת, היא
הייתה קוראת עיתונים נלהבת, אהבה עיתונות ולמדה תקשורת
באוניברסיטה. את אהבתה זו השקיעה ב”אתרוג”, והפכה אותו לכלי
תקשורת ייחודי הנותן ביטוי לעולמם של המורים הדתיים.
יהי זכרה ברוך
גבריאלה צאלון ז"ל, מנחה את הערב החגיגי לציון 51 שנה להופעת אתרוג, באולם תיאטרון
"יהלום" ברמת גן
חברה אהובה
