תשרי תשע"ד
56
41, שיטת תיארוך לממצאים ארכיאולוגיים,
ולפי הערכת המעבדה, האפר הוא מהשנים
04-07 לספירה.
העפר והאפר הוצאו מהגבעה בסלסילות על
ידי פועלים. החומר סונן כדי שאפשר יהיה
לשלוף ממנו ממצאים והועמס על חמורים
שהעבירו אותו אל מחוץ לירושלים. חלקים
של הבית נתמכו בקירות בטון בהמשך לקירות
תומכים שנבנו בתקופת בית שני. "כך ראינו
בצורה מוחשית ביותר את המשך הרצף
של הישוב היהודי במקום", אומרת מרים
בהתרגשות. "הקיר התומך שיצקנו, של הבית
היהודי מימינו, מונח על הקיר מהבית היהודי
מתקופת בית שני. ממש מנהרת זמן".
החפירות הגיעו לעומק של 01-21 מטר עד
לאבן הסלע. כיום המבקרים הולכים על
רצפת עץ כאשר תאורה מאירה ממצאים
ארכיאולוגים ואדריכליים. "הבית היה
כנראה של משפחה חשמונאית מימי בית
שני", טוענת מרים שמראה למבקרים אבנים
גדולות – אבנים חשמונאיות. היא מצביעה
על כך שהעם היהודי זכה לשלוש תקופות
של עצמאות וריבונות: בימי דוד המלך,
תקופת החשמונאים ובימינו. היא מדגישה
כי בעלה הצליח במפעלו הודות ל"נחישות,
הקרבה ודבקות במטרה", כשהוא שאב עידוד
מהפסוק מספר תהילים "כי רצו עבדיך את
אבניה ואת עפרה יחוננו".
טבעת מפתח של בעלת הבית
בית זיבנברג נפתח למבקרים ב-6891. בין
המבקרים הראשונים היו ראשי מדינה,
סנאטורים, חברי קונגרס, שגרירים, חיילי
צה"ל ותלמידים רבים. מרים שומרת מכתבי
הערכה ומנהלת ספר מבקרים ובו רשמיהם
של המבקרים. "נרגש ונפעם", כתב הנשיא
חיים הרצוג על ביקורו במקום. חבר קונגרס
מניו יורק כתב "הלוואי שתבקרו בניו יורק,
קונכיות של שבלול שממנו הופק צבע התכלת
טבעת מפתח וריטון, כלי שתייה דמוי קרן
אפר גחלי השריפה
אבני כותרת לעמודים מעוטרים ברימונים
