תשרי תשע"ד
54
הבית שהפך
למוזיאון
בית זיבנברג ברובע היהודי בירושלים הוא
מוזיאון פרטי יוצא דופן, פרי עמלם של תיאו
ומרים זיבנברג, מהמתיישבים הראשונים ברובע
לאחר מלחמת ששת הימים. בחלקו התחתון של
הבית מרכז מבקרים ותצוגת עתיקות. בסיורים
המודרכים שעורכת מרים היא מדגישה שהבית
מקפל בתוכו רצף יהודי של 0002 שנה
צילמה: מירי צחי
§
כתבה: בת שבע פומרנץ
ת
יאו ומרים זיבנברג בנו את ביתם
בשנים 9691–0791 על גבעה ליד כיכר
בתי מחסה. מגג ביתם ניתן להשקיף
על הר הבית והר הזיתים. תיאו, ניצול שואה,
הגיע לרובע היהודי במטרה ליצור קשר בלתי
אמצעי עם העם היהודי שחי במקום לפני
0002 שנה. הוא מצא את הקשר כאשר החל
לחפור מתחת לרצפת הבית וגילה ממצאים
מתקופת בית שני: מקווה, אמת מים שהובילה
מים לעזרה, כלי זכוכית קדומים וכן שרידים
מהשריפה הגדולה שפגעה בעיר העליונה של
ירושלים לאחר חורבן בית המקדש בשנת 07
לספירה.
תיאו זיבנברג נקרא על שם חוזה המדינה,
תיאודור בנימין זאב הרצל. הוא נולד
בעיר אנטוורפן בבלגיה בבית ציוני מאוד.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה היה בן 31,
וכשהגרמנים כבשו את בלגיה ב-0491, ברח
עם משפחתו לצרפת ומשם לספרד ולפורטוגל.
את אדמת אירופה הם עזבו באוניית משא ושטו
באוקיינוס האטלנטי במשך 6 שבועות לעבר
ארצות הברית, כשהאונייה מוקפת בשיירות
של אוניות גרמניות.
"זה היה נס כל יום מחדש שהם לא נלכדו
על ידי הגרמנים", מספרת מרים, "כשהגיעו
לאמריקה, האמריקאים רצו להחזיר את אוניית
המשא לאירופה. תיאו הגיע עם משפחתו
לאליס איילנד בנמל ניו יורק, שם הוא ראה
את פסל החירות מאחורי סורג ובריח כמו רוב
המהגרים".
בסופו של דבר הותר למשפחה להישאר
על אדמת ארצות הברית והיא עברה לגור
מבט על השכונה מגג הבית
