// בריאות
אתנחתא
ה
מודעות לחשיבות הפעילות
הספורטיבית והכושר הגופני עולה
בהתמדה זה כמה עשורים, אך נדמה
שהבשורה הזו טרם הגיעה לבתי הספר
בישראל. רבים סבורים כי כבר מזמן אין
שיעורי הספורט במערכת החינוך משיגים
את מטרתם: לפתח מיומנויות מוטוריות,
יכולות קוגניטיביות ואישיות, יכולות
חברתיות ויציבות נפשית, ומעל הכל -
לחנך לאהבת הספורט ולסייע להפוך אותו
לחלק מאורח החיים. כ־%03 מתלמידי בתי
הספר, מלמדים סקרים עדכניים, אינם
עושים כל פעילות ספורטיבית.
"יש פערים אדירים בין בתי הספר
השונים ואין סטנדרטיזציה בלימודי ספורט",
סבור גבי זקס, מומחה לספורט ופסיכולוג
חינוכי. "יש בתי ספר שההשקעה שלהם
בספורט היא עצומה - יש להם אולמות
ספורט משוכללים ומסלולי אתלטיקה
- ויש כאלה שבהם הציוד מיושן ובמצב
קטסטרופלי. אפילו כדורים אין להם, כולם
מפונצ'רים".
הפערים בתשתיות ובציוד נובעים
לעתים קרובות מנטיית לבם של המנהלים,
הזוכים לחופש יחסי. "אם למנהל בית ספר
מסוים יש אהבה מיוחדת לכדורסל, נוכל
לראות שם הפניית תקציבים והשקעה
כספית בתנאים פיסיים ובמאמנים. מצד
אחד, זה מבורך שנותנים למנהל בית ספר
לנהל את התקציב", מוסיף זקס, "מנהלים
יכולים לפתוח מגמות ספורט ולפתח ענפי
ספורט מסוימים. אבל אפשר ללמוד מהחופש
הניתן למנהלים בחלוקת התקציבים גם על
מעמדו של המקצוע. נותנים חופש בנושאים
שבהם למערכת לא כל כך אכפת".
בעוד שלמנהלים יש אפשרות להעדיף
ענפי ספורט מסוימים על אחרים, לרצונות
התלמידים אין כמעט ביטוי. "אפשר היה
לתת לתלמידים יותר מרחב אוטונומיה
ולשאול אותם מה הם היו רוצים לעשות
בשיעורי הספורט. נניח שבבית ספר
מסוים אוהבים כדורעף, למה שלא תהיה
אוטונומיה לפתח את הספורט הזה גם
בשיעורי הספורט? אבל אין חופש בחירה
ואין יצירתיות, הלימודים מבוססים על
מודל ישן של ענף הספורט".
הנתק בולט במיוחד בכל הקשור
לתלמידות. "הן לא מחוברות לספורט",
קובע זקס. "אם אצל הבנים יש עוד שמחה
לקבל כדור ולאלתר משחק כדורסל, הבנות
אדישות לזה, הן לא נמצאות שם. אין ניסיון
לשאול אותן מה הם אוהבות ומה היו רוצות,
ולהלהיב אותן. להדליק אש מבפנים וליצור
מוטיבציה פנימית לספורט. זה יכול להיות
גם יוגה, פילאטיס, ספינינג ואפילו זומבה.
עובדה היא שהעיסוקים הספורטיביים האלה
כובשים את הנשים בהמשך הדרך, אז למה
לא להתחיל ללכת בכיוונים האלה כבר
בתקופת בית הספר?"
מנגד, מצביע זקס על תופעה הפוכה:
תחרותיות יתר, שגובה מהתלמידים מחיר
גבוה. "יש בתי ספר שמקשרים הרבה
מהחוויה הספורטיבית לתחרות. תחרות
זה נהדר, אבל כפסיכולוג אני מכיר
היטב גם את הסיכונים. כאשר כל החוויה
הספורטיבית קשורה לתחרות ולניצחון,
נוצרים לחצים עצומים. הספורטאי עסוק
במשהו תוצאתי שאינו נמצא בשליטתו,
וזה מעורר חרדה".
איך מתמודדים?
"כשילד מפנים את המשוואה שאם הוא
מנצח הוא שווה, זה מסוכן. זה סיר לחץ,
ועודף תחרותיות יוצר הרבה פתולוגיות.
אם תלמיד משתתף בנבחרת בית הספר
ומייצג אותו בתחרויות שונות, לפעמים כל
זהותו מבוססת על היותו כדורסלן. זה יכול
לבנות ויכול לקלקל. לכן, תפקיד בית הספר
והמאמנים הוא ליצור את האיזון. להבהיר
שספורט הוא לא רק ניצחון או הפסד, אלא
יש לו הרבה רבדים. זו הזדמנות לעבוד על
חינוך לערכים דרך ספורט".
אילו ערכים, למשל?
"כדי להתחרות ולהצליח בספורט צריך
לעבוד קשה מאוד, וזו בעצם אחת המטרות
של חינוך - להפוך את התלמידים לבוגרים
שיש להם יכולת להתמודד, להשקיע בעבודה
קשה. על זה מבוסס הספורט. אבל עבודה
קשה ותחרותיות פירושן גם לדעת להפסיד,
להתמודד עם כישלונות ותסכול, להתמודד
עם הצלחות, לשמור על קשר חברתי עם
חברי הקבוצה, לחוות אחווה, לשתף פעולה,
לפרגן, לוותר, לדעת למסור כדור. את כל
הערכים האלה אפשר להעביר דרך ספורט,
אבל כמה מהמורים שמים להם למטרה לחנך
את הילדים בעזרת ערכי הספורט?"
זקס עצמו מנהל קבוצת כדורגל המורכבת
מילדים עם הפרעות התנהגות באחד מבתי
הספר במרכז הארץ. "בספורט קל יותר
להתחבר לתלמידים", הוא מסביר, "מדברים
על מה שקרה בקבוצה. למה קשה למסור
כדור, למה כשמאבדים כדור מתעצבנים
ויוצאים מהמשחק. לא בטוח שכמורה עיוני
הם היו מקשיבים לי, ועבורי הספורט הוא
פתח לעשות שינוי. את מה שקורה בספורט
התחרותי - במשחקים, בהקניית ערכים -
אני מנסה לקחת הלאה, לתחומים אחרים.
"למשל, אני מראה לתלמיד שהוא יכול
לרוץ 09 דקות ולהתאבד על המגרש, ושואל
אותו איך הוא מסביר את זה שבלימודים
הוא לא מסוגל להשקיע. לעתים העובדה
שהילד מייצג את בית הספר שלו במשחקים
בבית ספר אחר או בעיר אחרת, גורמת לו
לחוש גאווה ויוצרת זיקה בינו לבין בית
הספר. המקום שבו הוא חש קודם לכן ניכור
פתאום גם נותן לו משהו, אז אולי הוא ירצה
לתת לו משהו בחזרה. זה יכול להדליק
ניצוץ של שינוי". לדבריו, החלק הקשה הוא
לחבר את התהליכים שקורים בקבוצה אל
החיים עצמם. לפעמים זה קורה רק אחרי
שהתלמיד מצטרף אל הקבוצה לתחרויות,
נוצרת תחושה של ביחד והוא רוכש את
אמונם של חבריו.
לזקס אין ספק שההכרה בחשיבות
הבריאותית של הספורט כחלק מאורח חיים
וכדרך ללמד ערכים לא חילחלה מספיק
לשיעורי הספורט בבית הספר. לדבריו, גם
להכשרת מורי הספורט בארץ יש השפעה
על כך. כאשר למד לתואר שני בגרמניה,
נחשף זקס להוראת הספורט שם. "מורים
לספורט לומדים את המקצוע במשך חמש
שנים תמימות ומשתכרים שכר נאה של
כ־000,3 יורו בחודש. הם מתנסים בהרבה
ענפי ספורט, כמו כדורסל וכדורגל, ועוברים
בחינות. ההנחה היא שאתה לא יודע ללמד
אם לא חווית את תחומי הספורט".
בישראל, לעומת זאת, המעמד של
המורה לספורט נמוך יחסית. כך למשל,
מורים לספורט אינם מוזמנים לישיבות
פדגוגיות של המורים האחרים בבית הספר,
מה שמשקף, לדברי זקס, את המעמד של
המקצוע. אמנם מקצים לו שעות, אבל
התפישה היא שמדובר רק בספורט, לא
בלימודים של ממש, ובוודאי לא בשיעור
שמאפשר להשיג מטרות ולחנך לערכים.
אחת הדוגמאות להצלחה בלימודי
הספורט, סבור זקס, היא הקמת מגמות
ספורט בבתי הספר. "אני חושב שזה רעיון
מצוין. מדברים הרבה על הניתוק והניכור של
תלמידים מבית הספר, ועד כמה זה משפיע
גם על ההישגים הלימודיים. כאן, באמצעות
מגמת ספורט שהתלמיד בוחר, אפשר לעבוד
אתו על זהות, זהות בית ספרית ושייכות.
וכשעושים את זה עם אנשים שאוהבים את
אותו דבר, זה עובד וזה רעיון מבורך".
אחת הטענות שהיא שלא נבחנים
לבגרות בספורט, וזה גורם לזלזול.
"ציונים ומבחנים זו לא מוטיבציה טובה
לספורט. למעשה, כל ילד אוהב ענף ספורט.
למרביתם יש מוטיבציה לספורט כלשהו,
אז צריך להתחיל מזה, לתת להם ביטוי,
להתחרות אם הם רוצים, להקים קבוצת
קפוארה, ליזום תחרויות עם קבוצות אחרות,
בין כיתות שונות, בתוך בית הספר או מחוצה
לו.
"אבל לצערי, אין די יצירתיות בלימודי
הספורט. למה שמורה לא יראה לתלמידים
סרט ואחר כך הם ידברו עליו, או שיביא
לבית הספר מודלים לחיקוי, ספורטאים
מצליחים ברמה ארצית ובינלאומית, כדי
שידברו עם התלמידים? המטרה החשובה
היא ליצור בכל דרך אפשרית מוטיבציה
פנימית אצל התלמידים. אבל לצערי הולכים
ועושים את אותם הדברים, הולכים שוב
ושוב רק על כדורגל וכדורסל".
נכשלים בחינוך גופני
כולם כבר יודעים עד כמה חשוב לשמור על כושר
גופני. כולם, פרט לבתי הספר - שמתייחסים לספורט
כאל שיעור זניח במערכת, ולא תמיד מקצים לו את
המשאבים הראויים. גבי זקס, מומחה לספורט ופסיכולוג
חינוכי, מאמין שדווקא שיעורי ספורט יכולים לחנך לערכים
מאת רותי גליק
ולחבר את התלמידים לבית הספר
זקס: "אני מראה לתלמיד שהוא יכול לרוץ 09 דקות
ולהתאבד על המגרש, ושואל אותו איך הוא מסביר
את זה שבלימודים הוא לא מסוגל להשקיע"
שיעור ספורט.
לא שואלים מה
התלמידים רוצים.
(למצולמים אין
קשר לכתבה)
צילום: עיתון הארץ/
אלון רון
ינואר 4102
<
43 שיעור חופשי
