ב
השראת 001 שנה ל”רדי מייד” - זרם
באמנות של ראשית המאה ה־02, שכלל
שילוב חומרים וחפצים ביצירות -
נפתחה במוזיאון הילדים בחולון תערוכה
חדשה. שם התערוכה, “התחברנו”, מרמז על
תוכנה - כיצד חיבורים יוצרים משמעויות
חדשות באמנויות השונות. זוהי התערוכה
השנייה המוצגת במרכז המקסים “בגובה
העיניים”, וכקודמתה, היא מצטיינת באמות
מידה מקצועיות שמנהיגה במקום האוצרת
מירי בר־און, ללא פשרות או הנחות שעושים
לפעמים כשאוצרים תערוכות לבני 4-8.
התערוכה היא תחנת המוצא לכל הביקורים
שיערכו השנה במרכז תלמידי גני הילדים
וכיתות א’-ג’. רובם, מסבירה טלי שמר,
מנהלת המרכז שנפתח לפני שנתיים, יבקרו
בו פעמיים וייהנו משני המסלולים שפותחו
במקום: מסלול האמנות ומסלול התיאטרון.
הגלריה, כאמור, היא נקודת המוצא לכולם,
ובה מעניקים לילדים מושגי יסוד, בהתאם
לגילם, על ה”רדי מייד” ועל הדרך שבה ניתן
לשלב חפץ או לעשות קולאז’ ובתוך כך לייצר
משמעות חדשה ליצירה אמנותית.
בר־און בחרה באמנים חשובים ומסקרנים
המציעים מבט מרתק ומגוון על ה”רדי מייד”.
כך למשל, עבודותיה של ג’ניפר בר לב שיש
בהן מוטיב חוזר המשלב דמויות מצוירות, סוגי
בדים, וגם רקמות וכתב שנושאים זיכרון עבר
ויחד עם הדמויות יוצרים סיפור חדש. בעבודות
של אורי אליעז משולבים חפצים כמו נעליים
או בובת פרווה, פריטי נגרות ושברי רהיטים
שהוא מלקט ויוצר מהם דחלילים, שכל אחד
מהם מביע אומר בדרכו שלו.
עוד מציגים בתערוכה האמנים דרורה
דומיני שבוחנת את קווי התפר שבין פסל
לרהיט, אירית חמו שיצרה קולאז’ של מגזרי
נייר ותצלומי צמחים שאותם הדביקה על משטח
פורמייקה, אניסה אשקר שיצרה בצבע, ספריי
וזפת את “ורד מזהב” שבמרכזו ספל קפה,
יואב שביט במיצב “רדי מייד” ודודי שמאי
שמציג את “דגים מדברים”, מקבץ עבודות
שנון ומשעשע.
אחרי הפתיחה הזו מוזמנים הילדים לפעילות
התנסותית מאוד בחדר המוסיקה והתנועה,
ובתהליך מדורג שמונחה על ידי מדריך
מקומי - לרוב המדריכים הכשרה אמנותית
וכולם, מדגישה שמר, נהנים לעבוד עם
ילדים – הם לומדים ליצור בעצמם קולאז’
מוסיקלי שמורכב דווקא מכלי מטבח ובישול.
ראינו את כיתת גן איילה בפעולה ותאמינו
לנו - הילדים היו מרותקים. הם תירגלו הפקת
צלילים ומקצבים ואפילו למדו להקשיב, והכל
גם בעזרתה של פירוטכניקה מושקעת שכוללת
מערכת סאונד מצוינת, מסכי הקרנה וסרטים,
מראות תקרה ועוד.
התחנה המסיימת את הביקור היא סדנת
היצירה - עוד חלל מעוצב שמשדר כבוד
לאורחים הצעירים - ובו הם מוזמנים ליצור
עבודה משלהם בהשראת התערוכה, מחפצים
העומדים לרשותם: מסרקות שיער, צמידי
מתכת, מסנני כיורים ועוד. העבודות מקבלות
את המקום הראוי ומוצגות בפני כולם.
התחנה השנייה במסלול התיאטרון היא
אולם התיאטרון שמעוצב בחן ומותאם
למידותיהם של הילדים. הפעילות נפתחת
בשיחה מקדימה בגובה העיניים על תיאטרון
ועל במה, על שחקנים ועל צופים, על הכללים
הנהוגים באולם וכמובן גם הסבר קצר על
תיאטרון החפצים. דוגמה קצרה לתיאטרון זה
מוצגת בהמשך. היא פונה לדמיונם של הצופים
ומדגימה בפניהם כיצד מצליחה אמנות לטעון
משמעות בחפצים שלובשים ופושטים צורות.
בתום ההצגה מוזמנים הילדים להתנסות
באופן עצמאי: מעמידים לרשותם קופסאות
של חפצים והם בודקים, למשל, איך הופכים
קולב כחול לדולפין, מה נדרש כדי להפוך
מגהץ לספינה שטה ואיך סלילי חוטים נעשים
יעילים כל כך כמשקפת לטווח רחוק.
התחנה המסכמת את המסלול הזה היא חדר
המולטימדיה - חלומו של כל אנימטור מתחיל,
שעבורו הוכנה תוכנה מיוחדת המותאמת
לגיל המשתמש, ומאפשרת לו ליצור סרטים
המבוססים על טכניקת המצרפים והקולאז’ים.
הסרטים מוקרנים בפני כל הכיתה. השאלה
המתבקשת היא למה אין בכל עיר ובכל מועצה
מקומית מרכז כזה, שמנגיש אמנות לילדים
בגובה העיניים.
יעל אפרתי
ר
וצים להתחיל דווקא בשורה התחתונה
- ללכת עם הטף ל"היפה והחיה" של
להקת הבלט הישראלי, או לא ללכת?
ובכן, התשובה היא: ללכת. מדובר בהפקה
מרשימה ומקצועית שבוראת על הבמה עולם
פנטסטי שמככבים בו קודם כל בלט
קלאסי בביצוע ראוי וישראלי, עניין
שאינו שכיח מאוד כאן בהיות הבלט
הישראלי הלהקה הקלאסית היחידה
בארץ. חוץ מזה, מוגש לנו הבלט
הזה על שתי מערכותיו בעטיפה נאה
בהחלט הכוללת תפאורה מרשימה
ובעיקר שני שערי ענק כסופים
משובצים במין מראות ההופכות את כל
התפאורה למנצנצת. זו גם משנה את פניה
במהלך המופע, מקנה להתרחשות עומק וגיוון
ומסמנת את זירות ההתרחשות. גם התלבושות
שעוצבו למופע מרשימות ומפיחות עוד רוח
חיים על הבמה. אבל, כאמור, השחקן הראשי
הוא הבלט, שעל יצירתו חתום הכוריאוגרף
הבריטי דיוויד ניקסון.
וקצת על סיפור המסגרת של הבלט: הוא
מבוסס על אגדה עתיקה מאוד, שהציתה
את הדמיון של יוצרים שיצרו לה כבר לא
מעט גרסאות. המפורסמת שבהן היא דווקא
זו שיצאה מבית היוצר הפעלתן של וולט
דיסני בראשית שנות ה־09. במרכזה עלמה
צעירה וענוגה (שבמופע שלנו קוראים לה
יפה) ונסיך יפה תואר כמובן, אך יהיר וגבה
לב. על חטאיו אלה הוא נענש בכישוף
שהופך אותו לחיה. הוא מורחק מהחברה,
לא מצליח ליצור קשר ונהפך לדמות פראית,
מרירה ובודדה. המשך הסיפור צפוי הרבה
יותר: אחרי מאבקים לא פשוטים, אנשים
ונשים רעי לב, דילמות קיומיות ועוד ועוד
כיד הדמיון ונפתולי הנפש - אנו צועדים
בביטחה להפי אנד מנחם בנוסח האגדות
על אושר ועושר לנצח. כל זה קורה כמובן
בזכות האהבה. זו מגיעה אחרי התקרבות
הדדית ובשיאה מסירה את הכישוף הנורא
והחיה חוזר להיות נסיך יפה כבעבר, אבל
גם עם תובנות חדשות, והזוג צועד לקראת
חתונתו האלגנטית ברוב אושר.
ועוד כמה מלים על ההקשר הרחב יותר
של המופע, כלומר על להקת הבלט הישראלי.
בשנה האחרונה התרחשו בלהקה שינויים
משמעותיים כאשר את מקומם של ברטה
ימפולסקי והלל מרקמן, שהקימו וניהלו את
הלהקה במשך ארבעה עשורים, תפס מנהל
אמנותי חדש, הכוריאוגרף עידו תדמור.
מטבע הדברים מבקש המנהל החדש לרענן
את רפרטואר הלהקה ולהביא למופעים גם
קהלים חדשים, ובכללם גם ילדים ובני נוער,
וליזום "יבוא" של יצירות ושיתופי
פעולה עם אמנים ולהקות מתחומים
שונים (כך למשל שיתוף הפעולה
שכבר עלה על הבמות עם להקת
"היהודים"). במסגרת תוכנית הרענון
התקבלה גם ההחלטה להעלות את
"היפה והחיה" ולהציג בפני הילדים
ומלוויהם מופע בלט חדש.
ועכשיו חזרה למופע, עם כמה הערות:
המערכה הראשונה ארוכה מדי ורבת
התרחשות, וכדי לצלוח אותה צריך לעשות
עם הילדים קצת הכנה לקראת ההליכה
למופע: כלומר לקרוא קצת ברשת על הבלט,
לערוך היכרות עם הדמויות הפועלות ולנסות
להבין את מהלך העניינים. במקביל, כדאי
לשים לב לקטעי המחול של החיה, שהם
ברובם נוגעים ללב ומציעים מחול רגשי
משכנע. גם יפה רוקדת נהדר, אבל בזה לא
קשה להבחין. חוץ מזה: היזהרו מכל מיני
הטפות דידקטיות לילדים על איך צריך
להתנהג ומה חשוב או פחות חשוב. זה אף
פעם לא עובד. תנו לאמנות לדבר.
יעל אפרתי
היפה והחיה:
אגדה עתיקה בביצוע
ישראלי מודרני
ילדים עושים
רדי מייד
תערוכה חדשה במוזיאון הילדים בחולון מזמינה ילדים
ללמוד את סוד שילוב החפצים באמנות
לזוועתם של הילדים בקיבוץ, שהוא גם אוגר
מזון. כל אלה מוצגים לילדים באופן שובה לב
ורגיש, בבימוי ומשחק רבי חן של חווה הכהן
שגם יצרה את התפאורה ועיצבה את הסאונד,
והשחקן אליאס מטר שמאפשרים מעבר אמין
משלב הריחוק והניכור שבין השונים עד
להיכרות ושימחת היחד.
יעל אפרתי
שיעור חופשי 33
> 2014
ינואר
