ב
ני נוער רבים הנתונים במצוקה רגשית
מעדיפים לפנות לקבלת סיוע נפשי
דווקא באינטרנט, הודות לאנונימיות
שהיא מציעה, לעובדה שברשת נשברים
מחסומים של זמן ומרחק ולכך שהכתיבה, ולא
הדיבור, משמשת ערוץ התקשורת בה - כך
עולה ממחקר שערך פרופ' יצחק גילת, ראש
תחום אינטרנט בער"ן ומרצה לפסיכולוגיה
במכללת לוינסקי לחינוך, יחד עם ד"ר שרה
רוזנאו, יועצת חינוכית ומרצה במכללת בית
ברל.
מחקרם של השניים חידד את היתרונות
של הרשת - ובאופן ספציפי יותר של הדואר
האלקטרוני - ככלי יעיל לתמיכה נפשית.
מטרת המחקר היתה לבחון פניות לעזרה
שנשלחות לער"ן (עזרה ראשונה נפשית)
בדואר האלקטרוני על ידי בני נוער. פניות
אלה מתקבלות על ידי מתנדבי ער"ן ונענות
בתוך יומיים משליחת ההודעה. החוקרים ביקשו
לבחון באילו תחומים פונים מתבגרים במצוקה
לערוץ תקשורת של דואר אלקטרוני, מהו סוג
הסיוע שבני הנוער מצפים לו וכיצד המדיום
משפיע על תהליך הפנייה עצמו.
החוקרים ניתחו 56 פניות של מתבגרים
שהגיעו לער"ן בפרק זמן של שישה חודשים,
ב־1102. בשלב הראשון נבדק אופי הפניות
המגיעות לערוץ תקשורת זה, והתגלה כי בני
נוער פונים לעזרה בקשת רחבה של בעיות,
בין השאר בעיות בינאישיות-חברתיות, בעיות
אישיות של זהות, בדידות ודימוי עצמי, וכן
התמודדויות שונות במשפחה ובבית הספר.
הקטגוריה שנמצאה שכיחה ביותר היתה של
בעיות בינאישיות.
לבקשת עזרה בבעיות של הפרעות אכילה
ופגיעה מינית, פנו בנות בלבד. "בניתוח
איכותני התברר כי ברוב המקרים נערות אלו
לא פנו לקבלת עזרה ממקור אחר", מחדד
גילת. "הן לא משתפות את ההורים, שמא לא
יבינו אותן, וגם לא את המורים והיועצות,
מתוך חשש שידווחו להורים. הן אפילו לא
פונות לעזרה מקצועית, בשל תחושות מבוכה
ורגשות אשמה".
נקודה זו מחדדת את חשיבות האינטרנט
ככלי בתחום הטיפול הנפשי. פרופ' גילת
ריכז מחקרים בנושא לספר שכותרתו "רק
באינטרנט אני יכולה לשתף במה שעובר
עלי", שיצא באחרונה בהוצאת מכון מופ"ת.
"בערוצי הסיוע המקוון הפועלים בער"ן, כמו
צ'ט, דואר אלקטרוני וקבוצת תמיכה, בני נוער
הנתונים במצוקות רגשיות המגיעות לעתים
עד לכדי מחשבות אובדניות יכולים למצוא
מפלט ולהרגיש בטוחים הרבה יותר לשתף
במה שעובר עליהם", הוא אומר. "האנונימיות
של האינטרנט מעניקה להם תחושת מוגנות
וגם שליטה מסוימת בסיטואציה, מאחר שהם
יכולים להפסיק את ההתכתבות בכל רגע נתון,
בניגוד לאפשרות לקום וללכת בשיחה פנים
אל פנים מול עזרה מקצועית".
במחקר שהתרכז בדואר האלקטרוני, ביקשו
החוקרים למקד את סוג העזרה המתבקשת דרך
אמצעי תקשורת זה. מהמחקר עלה כי בפניות
לדואר אלקטרוני, העזרה הנדרשת היא פרקטית
ואינסטרומנטלית יותר מבאמצעי תקשורת
אחרים. "תמיכה רגשית מחייבת אינטראקציה",
מסביר גילת, "ומי שנמצא במצוקה מצפה
שהתמיכה הרגשית תהיה מיידית. לעומת
זאת, מי ששולח דואר אלקטרוני מצפה בדרך
כלל לתגובה תכליתית יותר - שינסו לפתור
לו בעיה, או לפחות שיציעו לו כיוונים של
התמודדות".
ממצא מעניין נוסף העולה מהמחקר הוא
השימוש שעושים בני הנוער באמצעים לשוניים
כדי להדגיש את חריפות הבעיה. בין השאר
מדובר בחזרות על משפטים: "רע לי, נורא לי,
עצוב לי", או שימוש בסימנים גרפיים, כמו "אני
שונאת אותו!!!!!" לצד שימוש נרחב בביטויים
אובדניים, כדוגמת "בא לי למות" ו"נמאס לי
מהחיים". בפניות המתבצעות באמצעות הדואר
האלקטרוני יש גם שימוש רב במטאפורות,
כמו למשל "חיי מתפרקים לי בין האצבעות"
או "נשברתי לרסיסים".
"ההסבר לכך הוא שבפנייה בדואר אלקטרוני
אין משוב מיידי כמו בצ'ט או בשיחת טלפון.
בני הנוער רוצים להיות בטוחים שנקלוט את
עוצמת הקושי שלהם והם עושים זאת על
ידי הקצנת השפה", מנתח גילת. "האמצעים
הלשוניים הם תחליף לאינטונציה ולשפת הגוף.
המדיה משפיעה על התהליך על ידי הקצנה של
ביטויי מצוקה, ועל ידי כתיבה מאורגנת מאוד.
להודעה יש מבנה מסודר וברור, השפה ברורה,
המסרים בהירים – בשונה מצ'ט שהוא דיבורי.
היתרון הגדול של הדואר האלקטרוני הוא שיש
מספיק זמן לחשוב מה רוצים לכתוב, לתכנן
ולשנות עד שמגיעים למסר שנראה הברור
ביותר. היתרון הוא גם בצד השני – למתנדב יש
די זמן לחשוב על התשובה ולהתייעץ לגביה".
בעקבות ממצאים אלה, טוען גילת כי מורים
ויועצים שישתמשו בדואר אלקטרוני כערוץ
נוסף לתקשורת עם תלמידיהם יוכלו לעודד
אותם לפנות אליהם בצורה שקולה ומאורגנת
יותר, עם אפשרות להצעת תשובה אחרי מחשבה
והתייעצות. "כמובן שחשוב שאמצעי זה לא
יהווה תחליף לקשר ספונטני", הוא מדגיש.
רווית שרף
ייעוץ נפשי דרך המקלדת
מחקר חדש מצביע על תכתובת בדואר אלקטרוני כאמצעי יעיל להגשת עזרה ראשונה נפשית
לבני נוער במצוקה, שמעדיפים את האנונימיות והתכנון מראש שמאפשרת התקשורת ברשת
איור: אילה טל
חינוך, פמיניזם, אקטיביזם
"בגיל 41 בערך גיליתי את הספר
'סאמרהיל' המספר על בית הספר הפתוח
הראשון באנגלית שנתן לתלמידיו את
החופש לבחור מה ילמדו ואם ילמדו...
קראתי אותו בהתלהבות רבה.
הסיפור הצית בי חלומות
על בית ספר אחר, בית ספר
שאוכל ללמוד בו מה שאני
אוהבת ללמוד, בית ספר שבו המורים
יתייחסו בכבוד אל הרצונות שלי. גרתי אז
בבאר שבע, ובזיכרונות שלי מבית הספר
היסודי ומהתיכון נותרו לא מעט חוויות
שליליות מהקשרים שלי עם המורים. היום
אני יודעת לסווג את הזיכרונות האלה על
פי סוגי האפליות השונות – אפליה מגדרית,
עדתית וכדומה, אבל אז היו לי רק תחושות
של אי-צדק מתמשך, של עלבון צורב ושל
רצון לברוח מהמסגרת המדכאת של בית
הספר" – כך פותחת ד"ר חגית גור זיו,
מרצה בכירה בסמינר הקיבוצים, את ספרה
הפורש באופן מרתק את עקרונות הפדגוגיה
הביקורתית־פמיניסטית בכלל והחינוך
לתרבות של שלום בפרט (ראו הרחבה על
התיאוריה במדור ארגז כלים, עמ' 42).
הספר אינו מסתפק בתיאור תיאורטי אלא
רצוף סיפורים אישיים ודוגמאות מישראל
ומהעולם, העוזרים לדברי גור זיו "ליצור
קשר בין הדיון לבין הקוראים, בין ההכללות
לבין ניסיון העולם שלי ושלהם". הספר
פותח בתיאור תורתו של מייסד
האסכולה פאולו פרירה, מחנך
ופילוסוף ברזילאי שלימד איכרים
עניים בברזיל קרוא וכתוב כדי
שיוכלו להשתמש בזכות להצביע ולהשפיע.
בהמשך נסקרת המהפכה הפמיניסטית
והשפעתה על הפדגוגיה הביקורתית. פרקיו
האחרונים של הספר מתמקדים בחינוך
לתרבות של שלום מנקודת מבטה של
הפדגוגיה הביקורתית-פמיניסטית.
פרק מיוחד בספר בוחן את הפעילות של
מפגשי יהודים-פלסטינים כדוגמה ישראלית
ייחודית של חינוך לשלום. המודלים השונים
המוצגים בספר מאפיינים את המפגשים ואת
סוגי הדינמיקה שחוזרים בהם. לדברי גור
זיו, המפגשים צריכים לעבור טרנספורמציה
מהותית, תוך התבססות על תפישות
חינוך לשלום חיובי, הרואה בבחינת מהות
השלום וטיבו את היעד המרכזי. איך תיראה
החברה שלנו כשישרור בה שלום? האם יהיו
בה שוויון כלכלי ואתני, שוויון לנשים? מה
יהיה גורלן של אוכלוסיות מודרות כמו
נכים, פליטים ומהגרי עבודה? בהתמקדות
ביעדים של שינוי חברתי לקראת חברה
צודקת ושוויונית, מדגישה גור זיו, יש
תקווה ואפשרות לעשייה ולהשפעה.
גור זיו חותמת את ספרה בניסיון לשרטט
מסגרת חשיבתית לחינוך לתרבות של
שלום, תוך מתן קול ונראות לקבוצות
שוליים וביקורת על המבנה הדומיננטי
של מערכת החינוך היוצר הפרדה בין
ילדים וילדות יהודים לילדים וילדות
ערבים. הפרק נוגע גם בחינוך לאקטיביזם
כמרכיב הכרחי בחינוך לתרבות של שלום.
"בעיני רוחי אני מדמיינת א/נשי חינוך
המובילים חזון של הקמת מסגרות לימודיות
החושפות את הילדים/ות הלומדים בהן
למורכבות חברתית, מסגרות שבהן ילדים/
ות לומדים לשאול שאלות, לראות את
המציאות מנקודות מבט שונות, להיכנס
לנעליהם של א/נשים בני קבוצות שונות
מבלי לאבד את זהותם הייחודית. בבתי ספר
אלו אידיאולוגיה של שוויון תחליף את
אידיאולוגיית עקומת הפעמון השולטת כיום
במערכת החינוך בישראל ונתפשת כאמת
מוחלטת. חינוך זה יעודד את הילדים לשנות
מציאות שאינה צודקת, להיות אקטיביים
ולהשפיע על סביבתם".
"פדגוגיה ביקורתית-פמינסטית וחינוך
לתרבות של שלום". חגית גור זיו. הוצאת מכון
מופ"ת תשע"ד (3102)
נגה שביט־רז
עיון
שיעור חופשי 32
> 2014
ינואר
