החינוך המיוחד:
מתמקדים במותר ואסור
בחינוך המיוחד יש צורך רב בחינוך
מיני, כדי לצמצם תופעות של
התנהגות מינית לא רצויה. החינוך
המיני החברתי מתחיל מגיל צעיר,
בהכוונת המודעות למותר ואסור,
נעים ולא נעים, קרבת גוף מותרת
ועוד. "בחינוך המיוחד יש שיעורים
שמוקצים לנושא", מסבירה סוזנה רייף,
מדריכה ארצית של התחום במשרד
החינוך ויועצת בבית הספר לחינוך
מיוחד "גניגר" בחיפה, "אך הייחודיות
אצלנו היא בכך שהתכנים האלה הם
חלק מתוכנית הלימודים השגרתית.
כשמדובר בפיגור, הדגש הוא על לימוד
של מותר ואסור. כשמדובר בהפרעות
התנהגות שונות, הדגש הוא על ריסון
דחפים ושליטה בהתנהגות".
אצל רוב אוכלוסיית החינוך המיוחד
יש קושי בקליטת נורמות חברתיות,
ברכישת ידע חדש ובהבנה מילולית.
פעמים רבות עולה רצון לקשר
באמצעות מגע, אך המגע יכול להיות
בגבול שבין מתאים ללא מתאים,
וההמלצה היא שיהיו בבית הספר
כללים לגבי סוג המגע שמותר בזמן
הלימודים. הנושא מועבר בשילוב רב
מקצועי, כדי להביא להפנמה של כללי
התנהגות. בשיעור תקשורת, למשל,
הילדים יכולים לצלם סרטונים על
קירבה מתאימה ולא מתאימה. בשיעור
מחשבים הם יכינו מצגת של כללי
התנהגות, בשיעור קריאה הם ילמדו
את המלה "חיבוק", ובשיעור קרמיקה
הם יכינו יצירות שיציגו זוג נשוי וזוג
חברים.
מכיתה א' מתחילים לדבר על
איברים פרטיים ולומדים שלא חושפים
אותם. בכיתה ו' לומדים על סימנים
גופניים לקראת גיל ההתבגרות, ואצל
בוגרים לומדים על אהבה וזוגיות ועל
האפשרויות שלהם להקמת משפחה.
"יש שונות בצרכים וברמה, ולכל
אוכלוסייה יהיה מיקוד מותאם של
התכנים", אומרת רייף. "אך באופן
שמין ויחסי מין
כללי, המסר שלנו הוא
הם נושאים שחייבים להיות מדוברים.
כך נביא למודעות, ללמידה ולבחירה
שקולה של ההתנהגויות".
יחסי מין לפני הנישואים", אומרת הלוי, "זה
לא משהו שאנחנו מציגים כעניין של בחירה".
בחלקים מהחברה הדתית, מוסיפה הלוי,
הילדים חשופים פחות למדיה ולאינטרנט,
ולכן גם למידע. "לפעמים בכיתות ז'-ח'
הילדים ממש תמימים, לא ממש
יודעים מה זה יחסי מין ולא
מכירים פרשות מהתקשורת.
כמובן שיש ויש, ולעתים גם
יש חשיפה לתכנים בוטים ולא
מותאמים".
גם בבתי הספר הדתיים
קיים חינוך מיני, לרוב במסגרת
חינוך לחיי משפחה (חלמי"ש). "נושא ייחודי
לחברה הדתית הוא הקו הדק שמפריד בין
הרצון לשמור על צניעות לבין מצב שבו
מתביישים בגוף", אומרת הלוי. "יש כאן
דואליות שצריך לעבוד אתה. אנחנו לא רוצים
שנערות יתביישו בגוף שלהן". הציפייה היא
שהמורים בבתי הספר הדתיים ידברו עם
התלמידים בשפה ישירה, גם על ההיבטים
הפיסיולוגיים ועל קיום יחסי מין (אחרי
הנישואים), אך מתברר שזו לא דרישה
פשוטה. "רמת הפתיחות תלויה גם במורה
שמעביר את הנושא", מודה הלוי. "בעיקרון,
בשיחות עם בנות יתמקדו בהתפתחות הנשית
ובשיחות עם הבנים בהתפתחות הגברית,
ופחות ירחיבו על בני המין השני".
גם בחברה הערבית, ההתייחסות לנושא
פתוחה פחות מאשר בחינוך החילוני. בבתי
הספר הערביים אין הבחנה בין חינוך דתי
לחילוני, וכל בתי הספר מתייחסים לנושא
החינוך המיני בשילוב ראייה של דת ומסורת.
סוריידה מנסור, יועצת בתיכון טרזה סנטה
בנצרת, היא מדריכה ארצית של מיניות
ומניעת פגיעה מינית במגזר הערבי. "אנחנו
עוסקים כמובן בהיבט הפיסיולוגי והנפשי, אך
המסר שאנחנו מעבירים מותאם
לדת. אנחנו תמיד מציינים את
הראייה הדתית", היא אומרת.
"אוננות, למשל, היא חטא לפי
הנצרות, ולפי האיסלאם היא
לא דבר מומלץ. גם אצלנו,
המסר הוא שיחסי מין מקיימים
רק לאחר הנישואים".
לדברי מנסור, ילדים מכירים את החברה
החילונית היהודית, רואים את ההבדלים בינה
לבין החברה שלהם וגם שואלים על כך.
בנוסף, רבים מהתלמידים מגיעים מבתים
חילוניים. "אנחנו מודעים לכך ולכן מעבירים
להם את המסר שכל אחד אחראי לעצמו,
ובסופו של דבר, החלטות מהסוג הזה הן
אישיות", היא אומרת. "אנחנו מדברים
בשיעורים על כך שאנחנו מבינים שיש
רגשות, אבל יש איסורים חברתיים שאם
עוברים עליהם יש מחיר. זאת המציאות
בחברה שלנו וצריך להתייחס אליה".
לדברי מנסור, החברה הערבית בדרום
הארץ שמרנית יותר מהחברה הערבית בצפון,
והעבודה שם, למשל, תיעשה בצורה פרטנית
ולא בקבוצות. "ההורים לא תמיד אוהבים את
העיסוק בנושא הזה", היא אומרת, "ואנחנו
מנסים לעבוד גם עם ההורים ומיידעים אותם
.
לפני שמתחילים לעבוד בנושא"
קרן אלגוב, יועצת
(בתמונה, שנייה
"אנחנו יוצרים
משמאל):
סביבה מאפשרת. יושבים
במעגלים בקבוצות קטנות,
ויש כללים ברורים שאנחנו
מדגישים, כמו לדבר מהלב,
להקשיב, להקפיד שכל
מה שנאמר נשאר במעגל.
תחושת המוגנות הופכת
את השיח למשמעותי"
סוזנה רייף, מדריכה
לחינוך מיני בחינוך
המיוחד, ותלמיד
שיעור חופשי 31
> 2014
ינואר
