תמיד עונה שזו תהיה הזדמנות ליצור
מסגרת נכונה לנושא, ולומר: "זו שאלה
אישית, ולא מקובל לשאול שאלות כאלה
בחברה. גם בכיתה אנחנו לא נשאל אחד
את השני שאלות כאלה. אם אתה רוצה
לשאול באופן כללי על מבוגרים, אני
יכולה לענות לך שמבוגרים מקיימים יחסי
מין, ובזכות זה כולנו כאן". בצורה כזאת,
אנחנו גם מבטיחים להם שלא נביך אותם,
גם מלמדים אותם על שיח מקובל, וגם
מתחמקים מהמוקש".
ועדיין, רבים מהמורים חשים מבוכה,
ומעדיפים לא לעסוק בכיתה בחינוך מיני,
בוודאי לא בכל מה שקשור בתיאורים
גרפיים והסברים טכניים. "ההיבט המדעי
המפורט נכנס אצלנו בעיקר לשיעורי
המדעים", אומרת רחל סבח, מנהלת חטיבת
הביניים בתיכון חדרה. "המחנכים עוסקים
בהיבט הרגשי והחברתי". בשיח שבועי
שמקיימות המורות בנושא כישורי חיים עם
היועצת אלגוב, הן מקבלות הדרכה לעיסוק
השוטף בנושא. "זו גם מעין קבוצת תמיכה",
אומרת אלגוב. "כי לכל אחת יש התמודדות
שונה. יש כאלה שנרתעות, אחרות פתוחות
יותר, וזו הזדמנות לשחרר חסמים ולתת
רעיונות אחת לשנייה".
"יש לילדים חסך בנושא, מאחר שגם
להורים קשה לדבר אתם עליו", סבורה
חני ריגר, יועצת שכבות א' עד ח' בבית
הספר "בית אור" בקדרון. "אני שואלת
את הילדים מי מדבר על הנושא בבית,
ומעטים מצביעים. ההורים שמחים שבית
הספר עושה את זה. הילדים, בניגוד
להורים, שמחים לדבר על כך. זה מעסיק
אותם מאוד והם פתוחים מאוד. העברתי,
למשל, שיעור בנושא חברות בין המינים
וציירתי על הלוח שמש של אסוציאציות.
בתוך שניות היה רשום שם "פורנוגרפיה"
ו"סקס", בלי שום עכבות".
ריגר מעבירה חלק מהשיעורים בשיתוף
המורה למדעים או הורה מתנדב מעולם
הרפואה, והמחנכת שותפה לתהליך.
כשעוסקים בנושאים מסוימים הכיתה
מחולקת לבנים ובנות, כדי ליצור
אינטימיות. לפני השיעור על יחסי מין
עוברות הכיתות שיעורים מקדימים רבים,
למשל על דימוי עצמי וחברות. בשיעור
עצמו ריגר מביאה ספרים שונים והילדים
יושבים בקבוצות ומסכמים נושא למליאה,
כמו מחזור חודשי, קרי לילה וחצ'קונים.
אחד השיעורים החשובים עוסק ביצירת
מודעות לילדים שסובלים ממצוקה כלשהי.
"אנחנו מלמדים אותם לשים לב בעצמם
לילדים בסיכון, לילדים חלשים יותר,
לזהות איתותים ולהשתמש במבוגרים
שיכולים לעזור".
ממחקרים שונים עולה
שילדים נוטים יותר לדווח
למחנכים על פגיעה אם הם
מרגישים שאכפת להם.
"מורה לא צריכה להיות
%04 מהנערים: אין דופי במין סדרתי
ממחקר של ד"ר אביגיל מור, ראש
התוכנית ללימודי מגדר במכללה
האקדמית תל חי, עולים נתונים קשים
לגבי חשיפה לפורנוגרפיה בקרב בני
נוער. לפי המחקר, שהשתתפו בו כ־002
נערים בני 41-81, מרקע סוציו־אקונומי
מבוסס למדי, %25 מהנערים גולשים
באתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים כמה
פעמים בשבוע, ו־%04 מהם גולשים
באתרים אלה כמה פעמים בחודש. %8
בלבד לא גולשים כלל באתרים כאלה.
עוד לפי המחקר, %24 מהנערים
צופים בסרטים פורנוגרפיים כמה
פעמים בשבוע, %83 צופים בהם כמה
פעמים בחודש, וכ־%02 בלבד אינם
צופים כלל בסרטים כאלה. ממצא
מדאיג במיוחד לאור פרשות שנחשפו
בתקשורת באחרונה הוא כי כ־%04
סבורים שאין שום דופי ברעיון של
מין סדרתי של כל החבר'ה עם אותה
נערה. %43 לא היו בטוחים בעמדתם
בקשר לשאלה, ורק %62 פסלו התנהגות
זו מכל וכל.
"המחקר שלי עוסק בנקודת הסיום",
אומרת מור. "ברור שהתהליך מתפתח
כשבני הנוער האלה בגילאי היסודי.
כדי שהם לא יגיעו לעמדות כאלה,
הם צריכים לעבור תהליכים חינוכיים
בגילאים צעירים יותר. הם צריכים
ללמוד שנקודת המוצא היא שיתופיות,
הם צריכים ללמוד לראות באדם
שמולם אדם שלם עם רצונות וצרכים.
צריך לחנך אותם לצפייה ביקורתית
בפרסומות ותוכניות טלוויזיה. אין
רגע מוקדם מדי להתחיל באוריינות
תקשורתית כזאת".
הילה סגל, ראש היחידה
"אחד
למיניות בשפ"י:
החששות של מורים
הוא שתלמידים ישאלו
אותם שאלות אישיות.
מורים שואלים אותי: 'מה
יהיה אם תלמיד יקום
וישאל אותי אם גם אני
מקיים יחס מין?' הם לא
בטוחים מה הדרך לענות
לשאלות מהסוג הזה"
שיעור חינוך מיני
בבית הספר "בית אור"
בקדרון
צילום: מור ברנשטיין
שיעור חופשי 11
> 2014
ינואר
