ינואר 4102
/ גיליון 701
שבט תשע"ד
תוכן העניינים
אם חשוב לכם להשפיע, אם אתם מחפשים במה להתבטא או מרגישים שחיוני לשתף את עמיתיכם לעבודה בדברים שאתם עושים, "שיעור חופשי" הוא
חוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926, טל' 5492296-30, פקס 5592296-30
|
הבמה שלכם. כתבו לנו כדי שנוכל לפרסם אתכם
שיעור חינוך מיני בבית
בשער:
הספר "בית אור" בקדרון
מור ברנשטיין,
צילומי השער:
ברני ארדוב
רווית שרף
עורכת:
אביבה טנא
עריכה:
ניצה ברגמן
הפקה:
תרזה בן־פורת
גרפיקה:
יעל אפרתי,
משתתפים:
תמירה גלילי, רותי גליק, לימור
דומב, בתיה טולדנו, גלית לוי,
לימור לניאדו־תירוש, נגה שביט־
רז, ראובן שבת, רן שפירא
ברני ארדוב,
צלמים:
מור ברנשטיין
ניר גולן, אילה טל
מאיירים:
חיים סולן
לוחות ודפוס:
אחריות מערכתית:
הסתדרות המורים
ציון שורק,
מערכת מייעצת:
עו"ד שגית להמן, ג'ינה מרום,
שלמה ישי
רחוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926
' 5492296-30, פקס 5592296-30, דואר אלקטרוני:
כתבי היד המתקבלים במערכת עוברים עריכה וקיצורים.
©
כל הזכויות שמורות
המערכת אינה מתחייבת להחזיר כתבי יד וצילומים
ממורה למורה
כמה גדולה ההפסקה הגדולה?
לפני כשש שנים, מנהלת בית הספר דאז הביאה מומחית לעניין
כלשהו, שהיתה אמורה להיפגש עם כל המורות. והנה התברר
שאין לי “חלון” (כפי שקראו לכך אז ב”עולם הישן”) התואם את
שעות הביקור של הגברת הנכבדה. הרכזת מצאה פתרון יצירתי
ומעולה: “תפגשי אתה בהפסקה”, ספק אמרה, ספק ציוותה עלי,
ורק אלוהים יודע מאין היה לי אומץ וכך עניתי לה: “בהפסקה
אני נחה!” הרכזת החליפה צבעים, נאלמה ונעלמה.
כעבור ימים ספורים, בערב ראש השנה, מיהרתי הביתה מאחר
שהמטפלת של התינוקת שלי ביקשה שאגיע מוקדם. אך לאחר
הצלצול, בדרכי החוצה ובאופן מפתיע, קראה לי המנהלת
לחדרה לשיחת נזיפה. כיצד העזתי לחמוק ממפגש הפסגה עם
המדריכה בתואנה שבהפסקה אני נחה? שאלה. למען האמת איני
זוכרת כיצד הסתיימה השיחה ומה עניתי.
האמירה “בהפסקה אני נחה!!!” נחרתה בלבי כמו קעקוע עיקש.
מאז אני מקדשת את ההפסקות שלי. כמובן שלא תמיד אני
יכולה לעמוד בהבטחתי לעצמי לנוח, מאחר שבבית ספר קורים
דברים גם בהפסקות: ילד נפצע וצריך טיפול מיידי, ולפעמים
יש לשכפל או להכין חומרים לשיעורים הבאים, או למלא טופס
באופן דחוף, או כל משימה מורתית אחרת. אבל ברוב ההפסקות
אני משתדלת לנוח, שזוהי בעצם כוונתה המקורית והבלעדית.
לשמחתי, המנהלת שלי כיום מכבדת את זמני ההפסקות שלנו
ואני מודה על כך מאוד. אבל האם אני באמת מספיקה לנוח
בהפסקה? ובכן, לא ממש. ב־02 דקות ברוטו אני צריכה להספיק
הרבה דברים, כמו למשל ללכת לשירותים. כן, אותו צורך
בסיסי שגם מלכת אנגליה נדרשת לו. תעשו חשבון בסיסי: אני
מלמדת בקומה השלישית אי שם בקצה בית הספר. כשמצלצלים
אני לא עפה לחדר המורות, אלא סוחפת אתי את הילדים,
שיירדו למטה ולא יישארו, חלילה, לבדם במסדרון ללא השגחה.
בדרכי מטה אני אוספת עוד תלמידים והנה סוף סוף אני מגיעה
לחדר המורות, ועכשיו מחכה בתור לקפה. כמובן שעד שמגיע
תורי המים כבר לא רותחים, ואז עלי להחליט אם לשתות קפה
בטעם לא ברור או לחכות לרתיחה הבאה.
כך טסות להן במהירות דקות ההפסקה היקרות. הצלצול
שקורא לעלות לכיתה מפתיע אותי כשאני עדיין אוכלת את
הכריך ולוגמת מהקפה הפושר ואופס, עוד פעם אין זמן ללכת
לשירותים! וכך, בכל פעם מחדש, עלי להחליט אם לוותר על
סיום ארוחתי או לסבול מלחץ בשלפוחית במשך השעתיים
הקרובות.
בפעם הבאה שהנודניק התורן יציק לנו על חופשת המורות,
נזכור את “ההפסקה הגדולה” שלנו. אני ממליצה להנהן בנימוס
לא מחייב, ולדעת שכל שעה ודקה בחופשות מגיעה לנו.
המורה אורית
אקטואליה
כתבות
מדורים
אתנחתא
ינואר 4102
<
2 שיעור חופשי
