מומחית למיניות, היא
לא אמורה להיות רות
וסטהיימר. אבל חשוב
שהיא תשדר לילדים
אכפתיות", אומרת סגל.
ואכן, אלגוב, למשל, מספרת שילדים
משתפים אותה בבעיות שקשורות בתחום
ובהתנהגויות של חברים שנראות להם
לא תקינות. "אנחנו מלמדים אותם שיש
להם אחריות הדדית", היא מסבירה. "אחד
הרבדים בתוכנית שלנו נקרא 'שומרי הסף'
- פיתוח אחריות לקבוצת השווים. ובאמת
קורה שפונים לאנשי הצוות כשמרגישים
שמישהו עובר גבול בצורה לא ראויה או
נמצא במצוקה". גם ריגר מספרת שפעמים
רבות, אחרי השיעורים בנושא מגיעים
אליה דיווחים של תלמידים על חברים
שזקוקים לעזרה.
המטרה בשיעורים שעוסקים בחינוך
המיני היא לא רק להנחיל ידע, אלא להעביר
מסרים, מדגישה סגל: "המידע הפיסיולוגי
הוא חלק ממודל היהלום, שכולל גם תהליך
רגשי, פן ערכי ומסרים חברתיים. פעמים
רבות עולות בשיעורים האלה דעות מגוונות
והתלמידים יכולים לבטא את עצמם, אבל
אם המורה לא תסיים את הדיון במסר, זה
יהיה פספוס".
כל כך הרבה נעשה במערכת החינוך.
איך זה שעדיין קורים מקרים קשים של
אונס והתעללות על ידי תלמידים?
"חשוב להדגיש שהמקרים הללו הם מקרי
קצה. רוב בני הנוער אינם שותפים למקרים
של פגיעה מינית קבוצתית. חשוב גם לא
להשלות. שיעורי חינוך מיני הם חשובים.
הם גורמים לחשיבה, לבחינת עמדות
ותפישות ולעתים גם לשינוי בהתנהגות,
אבל ילדים שנמצאים בסיכון גבוה, במצבי
חיים מורכבים, זקוקים להרבה יותר מזה".
המסר מותאם לדת
בחינת העמדות והתפישות שעליה מדברת
סגל קשורה גם במוסכמות, שאינן אחידות
בכל המגזרים. אין דין החברה החילונית,
המתירנית יחסית, כדין החברה הדתית
והערבית השמרניות יותר. "בחברה החרדית
אין כלל חינוך מיני כפי שאנו מכירים",
אומרת סגל. "העיסוק שם בנושא הוא רק
בהקשר של איך אני שומר על עצמי מפני
פגיעה או ניצול. בחברה הדתית והערבית
יש חינוך מיני, עם סייגים שנובעים מדרך
החיים של המגזרים השונים".
חני הלוי, יועצת בבית ספר ממלכתי, היא
מדריכה ארצית של תחום החינוך המיני בבתי
הספר הדתיים. "אני דתייה", היא אומרת,
"ויש לכך חשיבות. זה עניין של שפה, של
תרבות, של ניואנסים שצריך להכיר".
צניעות למשל, היא ערך בחברה הדתית,
והומוסקסואליות נקראת "נטיות הפוכות".
"בחברה הדתית ברור שלא אמורים לקיים
חינוך מיני במיקור חוץ
שפע של עמותות, ארגונים ומרצים
מציעים לבתי הספר פעילויות
חיצוניות מגוונות שקשורות בחינוך
מיני. עמותת "לדעת – לבחור נכון",
למשל, שפועלת באזור ירושלים,
עוסקת בתחום 53 שנים, ומגיעה מדי
שנה ל־000,5 בני נוער. "המורים
והיועצים עמוסים מאוד, וגם אם לא,
לא לכולם נוח לעסוק בחינוך מיני",
אומרת מנכ"לית העמותה, אורלי חסון
ציצואשוילי. "מיניות היא חלק בלתי
נפרד מהחיים, אבל יש פערים גדולים
בין מה שרואים ברשת או בטלוויזיה
למיניות האותנטית". חסון ציצואשוילי
מספרת, למשל, על סדנה שבה ילדה
אמרה שיש לה חזה קטן מדי לדעתה,
וחברתה מיד הציעה לה לעבור ניתוח.
"הרבה בני נוער חווים בלבול גדול",
היא אומרת, "וחייבים לדבר אתם על
הנושא בגובה העיניים. לכאורה הם
יודעים הרבה, אבל פעמים רבות הידע
מוטעה ומעוות".
יאיר קויפמן מחברת "מציאות
אחרת" העביר בשלוש השנים
האחרונות כ־004 סדנאות משחק בנושא
התנהגויות בסיכון בקרב בני נוער.
בתי ספר מזמינים פעילויות בנושאים
שונים, לעתים בהקשר למקרים
מהשטח. באחרונה, למשל, הוזמנה סדנה
לבית ספר שבו אחת הילדות התרועעה
עם גבר מבוגר, וזה היה נושא הפעילות.
"אנחנו מחליטים עם היועצת אילו
סיטואציות ייכללו בפעילות", מספר
קויפמן על התהליך. "היועצת בוחרת
כעשרה תלמידים, ואנחנו נפגשים
בבוקר ההופעה ובונים את הסיטואציות
ביחד. הילדים נהנים מההופעות האלה,
אבל גם מפיקים מהן הרבה ידע. אנחנו
עוסקים בנושאים אמיתיים מהחיים,
כמו האם מישהי שמתלבשת חשוף
משדרת שמותר לנגוע בה? מה נער
צריך לעשות במסיבה אם נערה שיכורה
מחבקת אותו, איך צריך להתייחס לנער
עם מחוות של גיי?" אחרי ההופעה
מתנהל דיון עם השחקנים והיועצת.
"בני הנוער נמצאים בחיפוש מתמיד
אחרי הריגוש, הדבר הבא", הוא אומר.
"הבעיה מתחילה כשהדבר הבא הוא
התנהגות מסוכנת ומסכנת, וזה דבר
שצריך לדבר עליו".
"לילדים יש חסך בנושא, מאחר
חני ריגר, יועצת:
שגם להורים קשה לדבר אתם עליו. אני שואלת את
הילדים מי מדבר על הנושא בבית, ומעטים מצביעים.
ההורים שמחים שבית הספר עושה את זה"
שיעור חינוך מיני בבית ספר
תיכון מקיף ח' בראשון לציון
צילום: עיתון הארץ/ניר כפרי
ינואר 4102
<
21 שיעור חופשי
