6 / 40
אקטואליה
את
רגע הכתרתה בתואר
המורה של המדינה
ממשיכה יפה הלוי
לשאת איתה גם היום,
שלוש שנים אחרי הרגע המשמח הזה. היא
זוכרת היטב את הטקס, את ההתרגשות ואת
החיבוקים, הפרחים והפרסים שהורעפו עליה.
באותם ימים כבר ידעה שהיא עתידה לנהל את
חטיבת הביניים בבית הספר "דרכא המר" בבת
ים, שבו לימדה שנים רבות. כעת, כשהיא סוגרת
ארבע שנות ניהול מספקות, היא מסתכלת אחורה
בחיוך: "אני בת־ימית ותיקה, מכירה לא מעט
אנשים בעיר, ועד היום קורה שמישהו מזהה אותי
מצדה השני של המדרכה וקורא לי 'המורה של
המדינה'", היא משתפת.
עם זאת, הלוי מוסיפה בטון שקול: "זה נחמד
שזוכרים ומעריכים אותי, אבל אני מרגישה
שנים היא
36־
שעדיין לא מינפתי את התואר". כ
במערכת, ואחרי שעברה כמעט את כל תפקידי
ההוראה והריכוז, חשה הלוי שהיא לא מצליחה
לממש את האג'נדה הפדגוגית והחינוכית שלה,
שאותה היתה שמחה להנחיל למחנכי העתיד
במסגרת הוראה במכללה להכשרת מורים, אולי
במכללת תלפיות בבת ים שבה למדה.
"לצערי לא קיבלתי פניות קונקרטיות
בעקבות זכייתי בתואר, ומאחר שכבר ידעתי
שאקבל את ניהול החטיבה, התמסרתי כל כולי
לעבודה שהיא תובענית מאוד", אומרת הלוי.
"אנחנו מקבלים תלמידים מבתי ספר שונים
ברחבי העיר, כך שאני והצוות שלי צריכים
להביא אותם לרמה לימודית אחידה פחות או
יותר ובמקביל להנחיל גם הרגלי למידה, ערכים
וכללי התנהגות, והכל לתלמידים שהם בגיל
מאוד לא פשוט. ההורים שלהם עסוקים וטרודים,
ואף שהם משתפים איתנו פעולה, אנחנו יודעים
שהם סומכים עלינו בהתמודדות עם בני נוער
שעוד לא למדו לחלום, שאין להם אופק לשנים
הקרובות, ושככל שהם מתבגרים יותר, הם גם
מבולבלים ונבוכים יותר".
ומה הכלל החשוב ביותר שאותו תרצי
להקנות למחנכי העתיד, אם תגשימי את
המשאלה ללמד במכללה למורים?
"לראות כל ילד כאילו היה הילד הפרטי
שלהם. באמת. אני יודעת שאם משדרים לילד
אהבה, רואים אותו ומאמינים בו, הוא מחזיר
אהבה ומוכן לעשות את השינוי הנדרש. זהו
הגמול החשוב ביותר שמצפה למורה".
גם עדנה חצרוני, מורה ומרכזת תחום
התיאטרון בעירוני ה' בחיפה, רואה ביכולת
של המורה להיות גורם משמעותי בחיי
תלמידיה את הפרס האמיתי. היא נזכרת
בהתרגשות כיצד הגיעה לתחרות המורה של
המדינה. "היה לי תלמיד מדהים ממשפחה
של לוחם צד"ל, שהצטרף למגמת התיאטרון
ועשה בה חיל. ליוויתי אותו שש שנים, ובזכות
התיאטרון התחזקו ביטחונו העצמי ומעמדו
בחברת התלמידים בבית הספר. אחרי שסיים
את הלימודים הוא התגייס לשירות לאומי, ואחרי
שהשלים גם אותו, קיבלתי ממנו טלפון שבו
בישר לי שהחליט להמליץ עלי לתחרות. זה
ריגש אותי מאוד ונתן לי אישור לכך שהייתי
עבורו אדם משמעותי בתהליך המורכב שעבר.
"האמת היא שהתואר משמח מאוד, אבל
כדרכם של תארים, הוא נשכח והולך עם השנים.
למזלי אני כל כך שמחה בעבודתי וכל כך שקועה
בתיאטרון, הרבה מעבר לשעות המשרה, כך שלא
היתה לי מוטיבציה לשנות או להשתדרג. מאחר
שאני מקבלת לתיאטרון את כל מי שרוצה בכך,
לא עושה אודישנים וגם לא מגדלת כוכבים,
אני מקבלת מכתבי תודה רבים מתלמידים, וזה
הדבר שנשאר איתי ומתגמל אותי".
לברטי ז'ינו, מורה לחינוך מיוחד בבית
ספר הראל בקריית מלאכי, דווקא קצת חבל
שעדיין לא הגיעה ההזדמנות שלה להשתדרג.
היא יודעת שהיא טובה, מוערכת מאוד על ידי
מנהל בית הספר והמפקחות, מובילה תהליכי
למידה חדשנים ומרכזת פרויקטים, ולמרות
כל אלה, היא אומרת, לא פנו אליה בהצעה
קונקרטית. "חשבתי שהיוזמה לא צריכה לבוא
ממני. יש אנשים רבים שמכירים את פועלי
ויודעים שאני מנצלת את כל ההשתלמויות
לשיפור רמת ההוראה והישגי התלמידים. אני גם
יודעת שתואר המורה של המדינה שימח מאוד
את בית הספר והוא מתגאה בו. גם העירייה
עצמה גאה בהישג, נציגים שלה מבקרים אצלנו
ויודעים בדיוק אילו תוכניות הכנסתי לבית
הספר".
עם זאת, כאמור, המעמד האישי שלה לא
ממש השתנה, ובכל זאת ז'ינו מקווה שזה
יקרה בעתיד. "לדעתי, אני יכולה להביא לידי
ביטוי את כל הניסיון שלי בעבודה עם קהילה
יהודית בחו"ל. ריכזתי בבית הספר פרויקטים
של קשרים עם תלמידים ואנשי צוות בבתי
ספר יהודיים, ביקרתי בכמה מהם ונראה לי
שהם ישמחו לקבל עוד תמיכה וסיוע. בינתיים,
בכל מקרה, לא רק שאני לא מתעייפת, אלא
קמה כל בוקר בשמחה לעבודה, ותאוות הידע
וההוראה שלי רק מתגברת".
יעל אפרתי
"אני לא
מתעייפת,
ועדיין קמה כל
בוקר בשמחה
לעבודה"
עוד מעט נתכנס לבחור שוב את המורים של המדינה -
,2014־
ולרגל המאורע המשמח, חזרנו אל שלוש מהזוכות ב
כדי לגלות כיצד השפיע התואר על חייהן וללמוד
עוד קצת על התכונות שהביאו להן את הזכייה
כמה מזוכות תואר "המורה
.2013-
ו
2014־
של המדינה" מ
מלמעלה למטה: יפה הלוי, עדנה
חצרוני, ברטי ז׳ינו
2017
מאי
<
שיעור חופשי
6