האםהמדינהצריכהלממן הורותבכלגיל
ובכלמחיר?
ה
פיתוח הרפואי המואץ מאפשר, אומנם,
מציאת מזור לחוליים רבים, אך בד בבד
מביא עימו גם דילמות אתיות ומשפטיות
משמעותיות ובהן דילמת המשאבים
הרפואיים המוגבלים. הבעיה מחריפה
בייחוד בתקופה כלכלית קשה בעולם
ובארץ, כשחרב הקיצוצים והגזרות מתהפכת מעל לראשנו
ומעל לקופה הציבורית המדולדלת. מדובר בדילמה עתיקת
יומין, שבמקורות היהודיים שורשיה נעוצים עוד בתקופת
התנאים הקדומה, שהתעצמה והלכה בתקופה המודרנית
עם הפיתוחים הביולוגיים והרפואיים. אין ספק, שבעיה זו
ברפואה העולמית והלאומית החמירה משמעותית בשנים
האחרונות ומסיבות שונות. וכך מדינת ישראל, כשאר
המדינות המערביות המתקדמות בעולם, ניצבת בפני דילמה
של חלוקת משאביה הרפואיים המוגבלים בצורה הצודקת
ביותר מבחינהמוסרית והיעילהביותר מבחינהכלכלית.
ואולם, נדמה כאילו בתחום אחד למדינת ישראל יש
משאבים רפואיים בלתי מוגבלים: מימוש הזכות לפריון
ולהורות. מדובר בהקצאה של משאבי ענק לצורך מימון
סיוע לבני זוג, ואף לאזרחים בודדים שאינם נשואים
בטיפולי הפוריות השונים ובעיקר בטיפולי ההפריה החוץ
). בשורות הקצרות הבאות, אני מבקש להעמיד
IVF
גופית (
לחשיבה מחודשת את לגיטימיות תפיסת העולם הציבורית
הישראלית הרווחת, לרבות ההסדר החקיקתי הקיים בארץ,
בהקשר של הענקת מימון ממשלתי לטיפולי פוריות, לאור
קשייםרפואיים, בריאותיים, ומשפטיים־אתייםשוניםשאני
מוצאבו.
מימון גםלזכותלמשפחה
החברה הישראלית, הן היהודית והן הערבית, הינה חברה
פמיליסטית, שבה המשפחה וההורות נתפסות כערך מקודש.
לפיכך, שיעורי הנישואים גבוהים, גיל הנישואים הממוצע
צעיר ושיעורי הגירושין וההולדה מחוץ לנישואין - גם
כיום, לאחר עלייה הדרגתית בשיעורי הגירושין בארץ -
הינם מהנמוכים בעולם. בהתאם לכך, מדינת ישראל ניצבת
בראש המדינות המערביות המזוהות עם אידיאולוגיה פרו-
נטליסטית, כלומר עמדההמגלמתבחובהמערך של אמונות,
עמדות ופרקטיקות המעודדות ילודה, מרוממות את תפקיד
ההורות ומדגישות את היתרונות שבהולדת ילדים וגידולם.
וכך, גם כיום, בפתח המילניום השלישי, שיעורי הפוריות
והילודה בישראל הינם גבוהים באופן יחסי לשאר מדינות
אירופה וצפון אמריקה, ודאי ביחסלמדינותהעולםהשלישי.
ההיבט המודרני הפרקטי של תפיסת העולם הפרו-
נטליסטית הישראלית הינו הושטת עזרה כלכלית נרחבת
למתקשיםלהביא ילדיםלעולם, תוך הנגשתטיפולי הפוריות
כמעט לכלל הנשים הישראליות במימון ציבורי וכמעט
ד"ר יחזקאל
מרגלית*
דרושהבקרהעל הסיועשל המדינה
למתקשיםלהרות
בלא הגבלה של גיל, נטייה מינית, מצב משפחתי, מספר
מחזורי טיפול וכדומה. וכך, כיום, מטעמים סוציולוגיים,
דמוגרפיים, דתייםוביטחונייםשוניםישראלהינה, ללאספק,
המדינה המערבית המובילה בהשקעת סכומי עתק בטיפולי
הפוריות השונים, הן בפיתוחם והן בשימוש השוטף בהם.
כיום, מעוגן המימון הציבורי הזהבמסגרתחוקביטוחבריאות
ממלכתי. בני זוג ללא ילדים זכאים על פי חוק למימון נרחב
מתוך סלהתרופותלצורך הולדתשני ילדים. ההנחההעומדת
מאחורי החלטה זו היא שכל אזרח במדינת ישראל זכאי
לממש את חירותו האישית לפריון ולהורות, בלא שהמדינה
תהיה רשאית להפריע ולהגביל אותו. וכך, בגזירת המחוקק
הישראלי, בלא כל אח ורע במדינות העולם השונות, זכאים
אזרחי ישראל לתבוע מהמדינה לממן את מימוש זכותם
להורות ולפריון.
אמאבכלגיל?
האנומליה החברתית הנוהגת במדינת ישראל בתפיסת
הפריון כערך בעל משמעותכמעטמיסטית, שאותו שומהעל
המדינהלממן כמעטבכלמחיר, בכלגילובכלהקשרמשפחתי,
באה היטב לביטוי בחוק תרומת הביציות שנחקק ב-0102.
בחוק זהעוגנה זכאותן של נשיםלקבלמימון לטיפולי פוריות
ואףלתרומתביצית, אםישהוריהרפואיתלכך, עדלגיל45-
תופעה שאין דומה לה במדינותהמערביותהשונות. כך עלה
באחתגיל הזכאותלטיפולי פוריותבמימון נרחבשל המדינה
בשלוששניםנוספותביחסלגילשהיהמקובלעדכהבתרומת
ביצית.
ביקורתי על כך הינהכפולה:
ראשית, בגילכהמתקדםההריון כרוךבסכנותלאפשוטות
לאישה ולעוברה ולכן אין להיכנס מראש למצב כה בעייתי
מבחינהרפואית. שנית, עצםהמימון שלהמדינה, הניתן לשם
עריכת הליכים אלו בגיל כה מתקדם, עלול לדחוף במודע
או שלא במודע נשים נוספות שיבקשו להביא ילד לעולם
באמצעות המימון הממשלתי, תוך סיכון לא מבוטל שלהן
ושל עוברן. הבעיות הרפואיות הכרוכות בטיפולי ההפריה
החוץ גופית ידועות ומוכרות בספרות המחקר הרפואי זה
מכבר, כולל דיווחים בעולם על טיפולים שהסתיימו במות
המטופלת. גם התוצאות הבריאותיות השליליות על הילוד,
בקרב נשיםבגילארבעיםויותר, מחריפותוהולכותכשמדובר
בנשים מבוגרות יותר. יודגש, אין המדובר רק בסיכונים
גופנייםאלאגםבקשייםשונים ובבעיותנפשיות. בהקשר זה,
נדגיששגםהליךקביעתו שלהגילהקודם(15), הגםשהתקבל
בידי ועדת מומחים, היה רחוק מלהיות נקי מספקות ולא
עמד בקריטריוניםמשפטיים ואתיים בסיסיים. כל זאת כנגד
ההמלצותהברורותשלהוועדההציבוריתהמקצועיתלבדיקת
הנושא של תרומת ביציות והוראת הצעת החוק שקדמה
לנוסחו הסופי. תופעה זו בעייתיתמאוד, בייחוד לאור העדרו
של מידע לגבי התוצאות הפסיכו-סוציאליות והבריאותיות
ארוכותהטווחשל טיפוליםאלו, ועל אחתכמה וכמהכשהם
נעשיםבאישה בגיל מתקדם. וכך, בעוד הקידמההטכנולוגית
מספקתאפשרויותלבעיותאי-הפריון השונות, דילמותרבות
בחוקתרומת
הביציותשנחקק
ב-0102עוגנה
זכאותן שלנשים
לקבלמימון
לטיפולי פוריות
ואףלתרומת
ביצית, אםיש
הוריהרפואית
לכך, עדלגיל45
ראשית
ואחרית
14
בדלתייםפתוחות05אפריל-מאי 4102
