66 / 94
עט
השדה
66
רביעי
סיפור
אני מלווה רוחנית במחלקה האונקולוגית בבית החולים שערי צדק. אני מלווה את פ’, אדם
בן שישים ממוצא עיראקי, החולה בסרטן ריאות מתקדם. לאחר כמה פגישות בזמן האשפוז
לעתים הוא ממש לא יכול לנשום ומתקשה לדבר. יום אחד אני יושבת איתו ועם אשתו לפני
טיפול, ושואלת אותם אם יש משהו שהיו רוצים לומר זה לזה עכשיו, לפני שיהיה יותר ויותר
קשה לדבר. האישה ( כאילו חיכתה לרגע הזה בציפייה דרוכה) פונה אליו מיד ושואלת אותו:
“איפה אתה רוצה?” והוא עונה לה: “איפה שיהיה לך נוח לבוא”. ואז היא שואלת: “אני אמכור
את האוטו כדי לקנות?” והוא עונה בחיוב. לאחר שתי שאלות אלו נראה כי משהו בכל גופם
נרגע, ואנו יושבים בשקט כמה דקות. אחר כך הם מסבירים לי כי האוטו שלהם כמעט חדש
ויושב ליד הבית בלי שימוש כי היא לא נוהגת.
אחרי שבועות מספר הלך פ’ לעולמו. הוא נקבר בחלקה שנקנתה בכסף שקיבלה ממכירת
הרכב, ואליה האישה יכולה להגיע בנסיעה באוטובוס אחד.
תקצר היריעה מלספר את כל הסיפורים, אך מהקיץ ועד היום נמשכת עבודת השזירה של
הליווי הרוחני ושל העבודה הסוציאלית יחדיו.
התפתחות התחום בארץ
נוסף על משמעות התהליך להתפתחותי המקצועית האישית, אני מודעת לצורך להמשיגו
ולהגדירו כדי להיות מוכנה ללמד, להדריך ולהנחות את הנושא בשובי לארץ. בשנה הקודמת
לקיץ ההוא למדתי קורס בליווי רוחני כאן בארץ במסגרת עמותת “ברוח” שליד המחלקה
האונקולוגית בשערי צדק. עקב עזיבתו של אחד המנחים העיקריים לחו”ל התבקשתי
להשתלב בהנחיית הקורס לכשאחזור, וכך ידעתי כי בשובי לארץ אני מתחילה להיכנס כאן
רוחני.
לתחום ההנחיה בהכשרה לליווי
אר מים חיים
ְ
כפי שלמדתי במהלך הקיץ, השילוב שנוצר מהרקע ומהניסיון שלי היה לי לב
בהנחיית הקורס ובהדרכת התלמידים. השנים הרבות שבהן הדרכתי סטודנטים לעבודה
סוציאלית בהכשרה המקצועית, לצד הנחיית קבוצות הורים והדרכת מנחות, השתלבו
בתובנות של ביקור חולים ובני משפחותיהם, לצד כל מה שלמדתי ב”ברוח” ובקורס הקיץ של
, בתהליכי הלמידה הקבוצתיים של הליווי הרוחני. בתוך כך המשכתי בנאמנות לנסות
CPE
להתאים ולדייק את אופן הליווי הרוחני ואת שפתו לכל תרבות, משפחה ואדם באשר הם.
ואם בתהליך של דיוק עסקינן, למה שהסנדלר יישאר יחף? גם לעצמי עליי לדייק. הבנתי
שאמנם הליווי הרוחני מדבר לנימי נפשי, אבל הליווי של חולים במחלות אונקולוגיות וסוף
חיים הוא לא בשבילי. יכולתי לעשות את זה, אך זה היה לי קשה מאוד. תשאלו – ברור, למי זה
לא קשה? אך אני ראיתי במהלך שבע השנים האחרונות, כי יש אלה שיותר יכולים ואף אוהבים
ללוות את החולים; מלווים רוחניים שבאו אליי לפגישות הדרכה, ולבם מלא ותחושתם טובה
מתפקידם כמלווים רוחניים.
לעומת זאת, לגבי עצמי, בעבודתי עם הורים לפעוטות, יש כאלהששואלים אותי: איך את יכולה
לעבוד עם ההורים הללו? זה לא קשה לך מדי? ואני – אוהבת אותם, וככה זה פחות קשה.