תשע"ד יולי 4102
50
ה
חברה הישראלית היא חברה
שסועה. השסע העדתי,
הדתי, הכלכלי והמדיני מציפים
לעיתים את השאלה, האם
התגברנו על הפיצול השבטי שלו
או שמא אנחנו עדיין 21 שבטים
שהקשר ביניהם רופף וזקוק
לחיזוק מהותי על מנת שנהפוך
חברה טובה יותר. למרות זאת,
החברה הישראלית התבגרה.
הפכה ערכית יותר, מכילה את
האחר גם אם לא תמיד זה
נוח. החמלה היהודית והמסורת
הישראלית היוו זרז לשינויים
חברתיים שלא ניתן לתהות לגבי
טיבם.
יחס החברה לאנשים בעלי
מוגבלויות, אנשים 'כמוני וכמוך'
הם דוגמה מצוינת לכך. זכורה לי
היטב תקופת ילדותי בה אנשים
בעלי מוגבלויות הודרו מהחברה,
קיבלו יחס שונה ושלילי והיו
כ'פרסונה נון גרטה' של ממש בבית
ספר, במקומות העבודה בשכונת
מגוריהם ובקהילה בכלל.
'הקפיצה הראשונה' שעשתה
החברה הישראלית (תהליך שכמובן
התנהל גם בחברות ומדינותאחרות)
ביחסה לאוכלוסיה זו התרחשה
אי שם בשנות ה 08, או אז החל
תהליך ההתבגרות החברתי של
כולנו. האסימון נפל והתפיסה כי אנשים
בעלי מוגבלויות הם חלק מהחברה נכנסה
לתודעה הציבורית; מוסדות יעודים
הוקמו, הנגישות במוסדות ציבוריים
ובלל השתפרו פלאים, הממשלה והכנסת
חוקקו חוקים והעמידו תקציבים לטובת
השינוי הזה וההתנדבות לאנשים בעלי
המוגבלויות התפשטה ואווירת ההדרה
התפוגגה לה.
תהליך ההתבגרות כשמו כן הוא, תהליך.
זה לקח כמה שנים, אולי למעלה מעשור,
אך החברה הישראלית לא יכלה שלא
לקפוץ מדרגה נוספת. 'הקפיצה השנייה'.
ממצב בו אנשים בעלי מוגבלויות היוו
מקור לרחמים, מטופלים אך שונים, החלה
החברה לשלבם בחיי היום יום. תנועות
נוער, מקומות עבודה, צה"ל וארגונים רבים
אחרים היוו את נושאי בשורת השילוב.
עשרות ואולי מאות בשנים הכשירו את
'הקפיצה הראשונה'. השנים שלאחר מכן
במהלכם למדה החברה לקבל את האחר,
הכשירו את 'הקפיצה השנייה' .
כמו בתחומי חיים רבים, גם ביחס
החברה הישראלית לאנשים בעלי
מוגבלויות אנו יכולים להבחין
בשינויים דרמטיים. איטיים,
יסודיים, צנועים אך דרמטיים. מזה
מספר שנים אחדות מתרחשת
בשקט מופתי 'הקפיצה השלישית'
ונושאת את בשורת השילוב המלא.
חיים משותפים של אנשים עם
מוגבלות וללא מוגבלות ,קהילה
אחת שמקיימת את עצמה ומכילה
על עצמה ערכים של עזרה הדדית,
תמיכה ומוטיבציה בלתי נגמרת
להתייחס למצב הנתון כסיטואציה
טבעית, בשוויון נפש ובמתן הזדמנות
שווה לכל אדם באשר הוא.
הקפיצה השלישית הולכת וצוברת
תאוצה. היא משנה מציאות בחברה
הישראלית ומחוללת שינוי מהותי
בתפיסת המדינה את אזרחיה
המוגבלים – בעל כורחה. על מנת
להשלים את הקפיצה מוטב היה לו
הייתה המדינה מעלה את הנושא על
סדר היום הציבורי, חוברת לארגונים
מהחברה האזרחית הישראלית,
מגדירה יעדים ואוכפת את העמידה
בהם. שילוב אוכלוסיה של אנשים
בעלי מוגבלות עם אלו שלא, בחיי
קהילה סדורים, הינו אינטרס ציבורי
שישי לתת עליו את הדעת.
לחברה האזרחית תפקיד חשוב במשימה
הזו. זו מציאות שנוצרת בחיי הקהילות
עצמן. זו מציאות שתבנה שכונות
מגורים משותפים, תייצר מקומות
עבודה משותפים ותכיל עקרונות של
שוויון אמיתי, תוך התחשבות בשונויות
ההדדיות של כלל האוכלוסייה.
והמציאות הזו תחייב את הממשלה ואת
המערכת העסקית להגיב לשינויים הללו
ולהעצימם.
דעה - עובד יחזקאל
הקפיצה השלישית
הכותב,כיהן כמזכיר הממשלה ה- 13 וכיום יו"ר ת.א.ר.א. ייעוץ וניהול פרויקטים.
