מגזין המים הישראלי הנדסת מים 54
לבוליביה היסטוריה טרגית בכל הנוגע למים
פוליטיקת המים של בוליביה היא רגישה. מה שרמירז רומז אבל לא יאמר בפה
מלא הוא שהממשלה מוכנה לסבול ביקורת רק במידה מוגבלת; אם הוא יהיה
קולני מדיי בהאשמותיו ויתמקד בניהול כושל של בני אדם במקום בקריסת
האקלים, הוא עלול לאבד מענקי מחקר או תמיכה פיננסית אחרת. הדממה
של הדברים שלא נאמרים ממלאת את החדר.
רמירז מתחיל לדבר פתאום ומצביע על נקודה בהירה באפלה הגוברת.
“הצורה שבה אנשים חושבים על מים משתנה“, הוא אומר. “עכשיו אנשים
מנסים לאסוף את מי הגשמים. אני חושב שזה חשוב מאוד“.
אחרי הביקור אצל רמירז, המדריכה המקומית שלי, פאולה, לוקחת אותי
מ', אתר 5,216 לטיול בנקודה שבה שכב בעבר קרחון הצ'אקלטיה. בגובה
הסקי הישן של הקרחון יושב הרחק מעל קו העצים. למעשה, הרחק מעל כל
מה שצומח. בלי תפאורת השלג שלו, השיממון מוחלט. בקתת הסקי והכננת
הישנה של מעלית הסקי מוסיפות לתחושה רדופת הרוחות. פאולה, היום בת
, זוכרת בבירור שאמה וסבה הביאו אותה לכאן בילדותה. אני מנסה לדמיין 41
את הילדים הצווחים ואת מלחמות כדורי השלג במקום את בור הסלעים
המנופצים השומם. הרהוריי מופרים על ידי קריאת ברכה ממטייל. הוא בטי-
שירט בלבד, בגלל החום.
פאולה מביטה הצדה אל הנוף הקרוב, שם מיתמר ההואינה פוטוסי לגובה
מ'. היא מופתעת מהשינוי במראה שלו. מצוקי גרניט אפורים אדירים 5,800
בולטים מכיסוי השלג. אולי, היא מעלה השערה, רמירז היה אופטימי מדיי גם
בנוגע לקרחון הזה.
, רבות מהערים 90-לבוליביה יש היסטוריה טרגית ומנצחת עם מים. בשנות ה
שלה, כולל לה פאס, הפריטו את מערכות המים שלהן, בתקווה שתאגידים
אמריקאיים וצרפתיים שהם שכרו ייעלו את המערכת וישפרו וירחיבו את
השירות. זה עבד, אבל המחירים עלו; התושבים מחו. הם גירשו את התאגידים.
, בוליביה חתמה על חוקה חדשה, כזאת שתיארה מים כזכות 2009-אז, ב
אנושית בסיסית. המהלך גם נתן לממשלת בוליביה, בראשות הנשיא אוו
מוראלס, תפקיד בין-לאומי כמגן ההבטחה החדשה הזאת.
המציאות הרבה יותר מורכבת ומבישה. נהר אחד שחוצה את לה פאס עמוס
כל כך בביוב זורם ופסולת תעשייתית שאנשים לא מוכנים לגעת בו, אפילו
, אשר החליפה את החברה ESPAS במהלך בצורת. חברת השירות הלאומי,
2013-הצרפתית בלה פאס, חסרת יעילות לחלוטין. ביקורת שבוצעה ב
מצאה שהכנסות פוטנציאליות של מיליוני דולרים אבדו בשל חומרה דולפת.
רשת התשתיות של העיר, שהיא נפרדת, לא צלחה גם היא. ביקורת אחת
אחוז מכלל המים דולפים דרך צינורות פגומים. צינורות חדשים 45- חשפה ש
ופיקוח יעיל יותר יוכלו לשפר את המצב – אבל אולי אפילו זה לא מספיק.
אחת התכונות החתרניות של שינויי האקלים היא שהם מפחיתים בשקט את
העמידות של הטבע עד שיש הרבה פחות – או שאין בכלל – מקום לטעויות
אנוש. נראהשלה פאס עומדת בנקודת האל-חזור הזאת. ויכול להיותשמנהיגי
העיר עוד לא קיבלו את העובדה הזאת.
לוחות מחיקים ממלאים את הקירות של המשרדים הראשיים של גנרל המים,
חדר ענק אחד של תכניות ותכנונים. כאן הוא ממפה את ההתקדמות ואזורי
הסיסטרנות העומדות לרשותו. הוא מתפאר 113-הפעולה של כל אחת מ
שמספר הבקשות היומיות למים פחת משמעותית מאז שיא המשבר. נראה
שהעניינים התייצבו. האנשים זוכים לשירות. אבל כשהוא נשאל אם הפתרון
שלו – שימוש במשאיות כדי לקחת מים מאותו מקור שבדרך כלל מזין את
הצנרת של העיר – אינו קצת כמו לשדוד את פדרו כדי לשלם לפאבלו, הוא
מושך בכתפיו. זה מאט את קצב הצריכה, הוא מסביר. כשהוא נשאל כמה מים
נותרו, הוא אומר בביטחון: “יש לנו עשרה ימים. ובקרוב ירד גשם“.
יומיים של מזג אוויר יבש לאחר מכן, ותחת שמים בהירים, גנרל המים ושרת
המים מובילים שיירה של רכבי ארבע על ארבע אל תוך ההרים כדי להראות
לעיתונאים שני פרויקטים חדשים בבנייה. אחד הוא מוביל שישדוד מים
ליטר לשנייה. אבל הנחל הזה הוא מקור המים 200 מ“נחל“ קרוב בקצב של
של חקלאים מקומיים. כשהאדמה שלהם תתייבש, הם יעברו ללה פאס, ויהיו
מעמסה נוספת על מערכת המים של העיר.
דקות נוספות במורד כביש מאובק 45 אנחנו עוזבים את השיירה כדי לנסוע
וזרוע אבנים אל פרויקט בניית סכר/מאגר מים אדיר שמוריירה סיפרה לנו על
אודותיו. הוא במעלה הנהר מהסכר הישן, ונראה כאילו עובדים הקימו אותו
בן לילה. “הוא יהיה פעיל עד אמצע ינואר“, הבטיחה מוריירה. זה בלתי סביר
שהממשלה תעמוד במועד הזה – וחסר חשיבות. ערב קודם לכן, אוסקר מיב,
מתאם היחידה הטכנית לסכרים במחלקת המשאבים וההשקיה של משרד
המים, כבר הסביר את הבעיה. בעוד מאגר המים החדש יוכל להכיל הרבה יותר
מים מהישן, יידרשו כנראה שתי עונות גשומות כדי למלא אותו. בהיותו איש
טכני ולא פוליטיקאי, הוא אומר את מה שהם לא יגידו: העונה הנוכחית היא
אחוז מהממוצע השנתי. 40-אסון, בחודשה הראשון היא נמוכה ב
ובלה פאס, האזרחים עושים את מה שכל בני האדם עושים אל מול אסון
שמתהווה באטיות: מסתגלים. ביום שישי אחר הצהריים, קתרין סאנצ'ז לופז,
, יושבת בביתה הדו-קומתי בשכונה יוקרתית. 43 מומחית ליחסי ציבור בת
פסלוני סנטה קלאוס נצבים על ארוניות ובתחתית המדרגות, מוכנים לקבל
את פני חג המולד בפנים חייכניות. במצבים אחרים, הבית עשוי להיות מתואר
כמסודר. בימים אלה, דליים וסירים מכל הצורות והגדלים, מלאים מים, יושבים
על דלפקים, מסתתרים מאחורי כיסאות, וממלאים את חדרי השירותים.
שבעת האנשים שחיים כאן משתמשים בהם כדי להוריד את המים באסלה,
לבשל ולהתרחץ.
בצהריים, ביום עבודה. לפני שהמשבר החל, לופז הייתה נמצאת 13:00 השעה
במשרד שלה במרכז העיר. עכשיו היא יושבת בבית ומקווה שרשויות העיר
יזרימו מים לברזים כדי שהיא תוכל לעשות כביסה. ערמות מנקדות את
הרצפה. הרשויות אמרו שהן יפעילו את המים בתשע בבוקר וישאירו אותם
זורמים למשך חמששעות. לופז בודקתשוב את הברזים שלה, מסובבת אותם
ללא הועיל. עדיין כלום. הכול “שונה, שונה לחלוטין“, היא אומרת. “אנחנו
צריכים לבזבז כל כך הרבה זמן בהמתנה“. היא לובשת סוודר ורוד וסרט אדום
חגיגי מעטר את שיערה. אבל ארשת פניה לא תואמת את לבושה העליז.
“הלוואי שהיו מזהירים אותנו קודם“, היא מוסיפה. “היינו יכולים להתנהל
בצורה מושכלת יותר עם מים“. נראה שהיא אומרת שעכשיו מאוחר מדיי,
כשהיא מנענעת את הסרט הקשור בשערה. “אני חושבת שכך נצטרך לחיות
תקופה ארוכה״.
תושבים בלה פאז, בוליביה