מגזין המים הישראלי הנדסת מים 52
להתעורר בבוקר ואין מים בברז
בטלוויזיה, הממשלה הבטיחה להחזיר את המים לברזים בתוך יום-יומיים.
אבל כשהמים לא חזרו כפי שהובטח, מאות יצאו לרחובות במחאה. הם
השתלטו על הסיסטרנות, המכליות שהובאו לעיר כדי לחלק את אספקת
המים המידלדלת, רחוב אחר רחוב. במקרה אחד, תושבים זועמים חקרו פקידי
מים מקומיים במשך כמה שעות בפגישה סוערת, וסירבו לאפשר להם לעזוב.
בשלב הזה שלח הממשל הפדרלי לעיר את גנרל המים, הידוע גם בשמו
בריגדיר ג'נרל מריו אנריקה פיינאדו סלאס, כדי לדכא את אי השקט האזרחי
ולאכוף שיטת קיצוב.
אבל אתהבצורת, שהתפתחה והחמירה לאורך עשרותשנים, אי אפשר לפתור
בקלות. בעוד הטמפרטורות עלו, אפיקי נהרות וקרקעיות אגמים, שהזינו בעבר
שדות ויבולים, התייבשו. אין-ספור חקלאים ואנשי כפר אחרים שהסתמכו על
האדמה ברחו אל תוך הערים. שם, המחסור בתשתיות – מספר מצומצם של
מתקני התפלת מים בלה פאס, מאגרים מיושנים, צינורות דולפים – לא אפשר
לעמוד בביקוש הגובר.
לה פאס נכנסה עתה לעולם ללא מים, והקצבות מים קפדניות הן דרך חיים
עבור רבים שם. במשך חודשים קיבלו חלק משכונות העיר מים רק פעם אחת
בכל שלושה ימים, למשך כמה שעות (באמצע ינואר, התדירות גם כשהמים
זורמים, פעמים רבות מדיי הזרם דומה לדגימת שתן כושלת; המים מלאים
חלקיקים כתומים כהים, בגלל הצטברויות בצנרת ומשקעים במאגרי המים.
ובכל זאת, מי פיפי עדיפים על שום דבר, שזה מה שמקבלים בשכונות העניות
הגבוהות יותר, שם לחץ המים פשוט נמוך מדיי.
כדי לשרוד, כמעט כולם חייבים לקנות בקבוקי מים, מותרות שלא היה עולה
על דעתם של העניים ביותר באמריקה הדרומית לרכוש. והם חייבים גם
להסתמך על גנרל המים. בכל בוקר, החיילים שלו נוסעים למאגר מים מתרוקן
הסיסטרנות שלו, שכל אחת מהן בגודל של מכלית 113 כדי למלא את צי
דלק. הם מחלקים את המים ליטר אחר ליטר למכלים קהילתיים שצצו בפינות
רחוב ובכיכרות. כשהם מגיעים, המונים מתאספים, סוחבים פחים כחולים,
צהובים ולבנים, וממשיכים לבוא עד שהמשאיות מתרוקנות.
לא צריך דמיון פורה במיוחד כדי לדמיין תסריט מספר של איזבל איינדה או
גבריאל גרסיה מארקס, שבהם אזרחים מתעוררים לגלות את אדמתם צחיחה,
וגנרל משופם מחזיק את המים שלהם בשבי. הסוראליסטי והמציאותי תמיד
היו שלובים באמריקה הלטינית. אבל בעוד לחוסר היעילות הממשלתית יש
מקום בסיפור הזה, כבר אי אפשר לפטור אבדן גישה למים בן לילה כעלילה
מוזרה ייחודית לשכנים של ארצות הברית מדרום.
למעשה, עולם שבו גנרלים מספקים מים – או נלחמים עליהם – כנראה לא
רחוק כל כך מכולנו. אותם כוחות שגורמים לבצורת בלה פאס מראים את
אותותיהם על כדור הארץ כולו, כולל דרום-מערב ארצותהברית, מרכז אירופה
וסין. הקרחונים האדירים של הרי ההימליה – גוף הקרח הגדול בעולם אחרי
הקטבים – נעלמים לאטם. אתם, מקור מים חשוב עבור שישית מאוכלוסיית
העולם מתייבש.
לכל יומיים). כשהמים זורמים, אנשים ממהרים למלא כל דבר שבנמצא –
אמבטיות, דליים, פחים – כדי שיוכלו לשתות ולבשל ולהוריד אתהמים באסלה,
עד ששוב ייגמרו להם המים. המשבר הפחית את השימוש היומי הצנוע גם כך
ליטר, יחסית לאמריקאים שצורכים מדי יום 181 של הבוליביאנים (ממוצע של
ליטר בממוצע) בשני שלישים. כדי להתמודד עם המצב, אנשים מוותרים 380
על שימושים פחות חיוניים במים, כמו כביסה ורחצה.
המשקעים בכדור הארץ הולכים ופוחתים
לא קשה לחזות את השיעור שאפשר ללמוד מבוליביה. על פני כדור הארץ
המתחמם, פשוט לא יורדים מספיק שלגים או גשמים כדי לחדש את
הקרחונים של העולם. בעודם נעלמים, יבואו בעקבותיהם בצורות ומחסור
במים. “הם באים, ואני לא רואה ראיות ברורות לכך שאנשים מפתחים מדיניות
באופן יזום“, אומר מרטין שארפ. הוא אמור לדעת. שארפ, פרופסור למדעי
כדור הארץ ואטמוספריקה באוניברסיטת אלברטה בקנדה, חוקר דינמיקה,
הידרולוגיה, ושינויים מונעי אקלים של קרחונים. הוא מתוסכל מכך שקובעי
מדיניות בבוליביה, קנדה, ושאר העולם נמנעו כל כך מלהגיב למדע ולשינויים
הקרבים.
כדאי שהם יתחילו לפעול, אומר שארפ. “אלה לא בעיות שניתן לפתור על כוס
קפה בסטארבקס“.
גם אי אפשר לפתור אותן במהירות או בצורה אלגנטיות כשאתה כבר מתמודד
אתן. שבועות אחרי שהחלו ההקצבות, מוריירה נותרה בבידוד חלקי; אין ספק
שזו לא תקופה רגועה להיות שרת מים. היציאה שלה לשוק יום ראשון השקט
עם גנרל המים היא מעין השקה מחדש של מאמצי יחסי הציבור שלה. “אנחנו
עובדים על פתרון לבעיה“, היא מבטיחה. יש לה גם חדשות טובות.
העיר, לדבריה, השיקה ארבעה פרויקטים לתיקון בעיות המים שלה, כולל סכר
נוסף ומאגר מים שיאסוף יותר מי גשמים וצינור להובלת מים מנחלים. אבל
“מזג האוויר“, היא מוסיפה, “לא עוזר לנו“. קולה נחלש בעודה מביטה מעלה
אל מעבר לפסגות ההרים החומים שבמרחק, ומגיעה לנקודה המרכזית של
דבריה –שהשמים לא משתפים פעולה.
במשך שנים חזו מדענים ששינויי אקלים יגרמו למחסור הרסני במים במישורי
האנדים. כמו ההמיה הרת הגורל של פס קול של סרט לפני שהטירנוזאורוס
רקס מופיע על המסך, כך היו אזהרות בלתי פוסקות. ארגונים לא ממשלתיים
), פרסמו 2013( ) , ואז המכון הסביבתי של שטוקהולםOxfan 2009( כמו
תחינות דחופות יותר ויותר לניהול מים. אגם פופו, שמימיו קיימו את ילידי
שנה, התייבש בשנה שעברה. באותה עת, גשמי 1,000 האורו-מורטו במשך
אחוז. ובמשך כל הזמן הזה, אדסון 25-החורף השופעים בדרך כלל פחתו בכ
אחוז מפליטות גזי החממה 35-בוליביה אחראית ל
אחוז של ארצות הברית14.4-בעולם, ביחס ל
שלוחות נהר האמזונס בבוליביה מתייבשות