Page 15 - מגזין הטכניון | סתיו 2007

Á Ë ˘ · † Ì È ¯ ‚ Â ·
±μ
„ Ú È ‰ † Ï Ó 
יום אחד חזרה מרגלית רז הביתה ואמרה לבעלה,
אריק: שמע, מתברר שאתה לא היחיד שמקטר
במדינה הזאת. בפקולטה למדעי המחשב יש כמה
סטודנטים שמקטרים גם הם, אבל ביחד.
מרגלית היתה אז מתרגלת בפקולטה למדעי
המחשב בטכניון, ואריק - סטודנט בפקולטה
להנדסת אווירונוטיקה וחלל. "אז הצטרפתי לאותה
קבוצת סטודנטים," הוא אומר, "ופתאום היה לי
עם מי לקטר. על מה? על מה לא - על המצב
הכללי בארץ, על ההתנהלות הממשלתית, על
החומרנות, על הפערים."
‰˘ÚÓ†˙¢ÚÏ
אבל אריק וחבריו לא הסתפקו בקיטורים. הם
החליטו לעשות מעשה. מה יהיה המעשה הזה -
על כך הם נדרשו לחשוב ולהתווכח. אחד הרעיונות
היה לעבור לגור בבניין משותף ושם לפעול למען
הרעיונות המשותפים שלהם. רעיון אחר היה
"לכבוש" את היישוב בת שלמה, שהיה אז במשבר,
ולבנות בו מודל חברתי אחר, אלטרנטיבי. אבל
שני הרעיונות הללו לא יצאו לפועל.
התוכנית שיצאה בסופו של דבר אל הפועל -
הקמתו של מושב "יעד" - קשורה ב"רומן" שהחל
באותם ימים בין אנשי החבורה לבין הסוכנות
היהודית. "הפגישו אותנו עם הפרופסור רענן וייץ
הנפלא )ז"ל(, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות,
שהודיע לנו שאנחנו נהיה שפני הניסוי שלו ביישום
רעיון הכפ"ת - הכפר התעשייתי, שהוצע
כאלטרנטיבה להתיישבות החקלאית."
מלחמת יום הכיפורים הקפיאה את התהליך, אבל
בתום המלחמה היה כבר ברור לכולם: עכשיו עולים
לקרקע. היעד - צומת יבור - נבחר במידה רבה
)על חשבון יעדים אחרים( בשל הקירבה לחיפה,
ובעיקר לטכניון. נחישותה של החבורה, והגיבוי
שנתנה להם המחלקה להתיישבות בסוכנות )לרבות
מנכ"ל המחלקה יחיאל אדמוני(, גברו על
הבירוקרטיה, ואנשי הקבוצה קיבלו עשרים קרוונים,
שחיכו להם במחנה כורדני. "דווקא קרוונים
נחמדים, אמריקאים, מאובזרים," אומר רז, "אבל
איפה הם ואיפה צומת יבור? בסופו של דבר
הצלחנו לארגן כמה טרקטורים ולגרור את הקרוונים
לאתר הזמני." בנובמבר 4791 עלתה הקבוצה
למחנה הקרוונים.
¢ÔÂÈÎˉ†ÔÈÚ¯‚¢
"במשך הרבה זמן קראו לנו 'גרעין הטכניון' - הרבה
אנשים חשבו שאנחנו מקבלים רק בוגרי טכניון.
לכן התנגדנו לשם הזה, ואני נהגתי לומר: יש לנו
חבר'ה מהטכניון, אבל יש לנו גם חבר'ה נורמליים."
באתר הזמני העמיקו הדיונים הן בשאלות
פנים-קהילתיות, הן בסוגיות חברתיות והן בעתידו
של יישוב הקבע. "פעלנו לפי העיקרון של 'שוויון
ערך העבודה', כלומר כמושב שיתופי. התמורה
לשעת עבודה היתה שוויונית, מתוך מחשבה
שעבודתם של מורה או גנן אינה חשובה פחות
מעבודתו של מנכ"ל."
בשנת 7791 הושג תקציב לבניית יישוב הקבע, ורז
עוד זוכר את היום שבו תלה במחנה הזמני פתק
שבו כתוב: "אני נשבע שהיום ראיתי את הטרקטור
הראשון עובד בשטח." בנובמבר 9791 עלו התושבים
כ-51 משפחות - למיקום הנוכחי, כמה קילומטרים
מצומת משגב. באותה שנה גויס רז על ידי הסוכנות
לתפקיד "רכז יישובי גוש שגב" במסגרת המועצה
האזורית נעמן. כעבור שלוש שנים הוקמה המועצה
האזורית משגב, ורז נבחר לתפקיד ראש המועצה.
ÒÂÙÓ˜·†‰Â˙Á
אריק רז נולד בפרדס חנה בשנת 8491. "ההורים
שלי עבדו קשה בבית חרושת לפלסטיק, אבל בסך
הכל היתה לי ילדות די נורמלית." הוא רצה להיות
טייס, אבל נאלץ לוותר על כך והתגייס להנדסה
קרבית. אחרי מלחמת ההתשה הוא השתחרר
מהצבא כמפקד פלוגה, נרשם לקורס הכנה לטכניון,
ואחריו החל ללמוד בפקולטה להנדסת
אווירונוטיקה וחלל - "כנראה בגלל חלום הטיס
שלא מימשתי." קצת אחרי תחילת לימודיו בטכניון
הוא נישא למרגלית, חברתו מהתיכון. החתונה
התקיימה במנזה של הטכניון, עם רב הטכניון.
עם סיום התואר הראשון החל רז לעבוד בנקבות
הרוח בפקולטה, אבל פעילותו במועצה האזורית
משגב חייבה אותו לבחור בין המקצוע שלמד לבין
התחום הציבורי. כעבור כמה שנים החליט לבחור
בין השניים, ובחר במועצה.
רז כיהן כראש מועצת משגב מ-2891 עד 6991.
במהלך אותה תקופה הוא זכה במילגה )קרן וקסנר(
ללימודי מינהל ציבורי בהרוורד. למרות מחויבותו
הציבורית היה לו ברור - על ההזדמנות הזאת הוא
לא יוותר. "הודעתי במועצה שאני הולך ללמוד
שנה, ואם מישהו מתנגד להישארותי בתפקיד -
אני מוכן להתפטר." מליאת המועצה אישרה פה
אחד את היציאה ללימודים, ורז המשיך לשמש
ראש מועצה גם באותה שנה שבה שהה בבוסטון.
עם סיום עבודתו כראש המועצה שקל רז לממש
את הפנטזיה שלו - לטייל בעולם, לבלות - אבל
הפרויקטים והאתגרים סחפו אותו, ונדמה שהטיול
בעולם ייאלץ להמתין לפנסיה. בנוסף לגידול
שלושת ילדיו - אלעד )13 כיום(, מתן )72( ונורית
)52( - הספיק רז לעבוד עם סטף ורטהיימר )פיתוח
פרויקטים כגון גן תעשייה בלבון(, לבצע פרויקטים
ציבוריים נוספים )הקמת הוועדה המרחבית לתכנון
ובנייה יחד עם הכפר הערבי כאוכב(, לפתוח עסק
משלו לייעוץ ארגוני, לשמש יו"ר ועד ביישוב
הקהילתי שמשית, ולהפוך ליו"ר עמותת קמה,
המפעילה בקיבוץ הרדוף "קהילה מרפאת" עבור
בעלי צרכים מיוחדים, ברוח רעיונותיו של מייסד
האנתרופוסופיה רודולף שטיינר.
"אני לא אנתרופוסוף באמונותי ובדרך החיים שלי,
אבל אני מעריך מאוד את התפיסה של 'קהילה
מרפאת' ואת עבודת הקודש שנעשית בהרדוף.
אני מזדהה מאוד עם דברים נוספים שישנם שם
- הכבוד לאדם, הערכיות, ההתייחסות לכסף כאל
אמצעי בלבד. הרבה מהדברים האלה דומים
לערכים שהנחו אותנו בראשית הדרך הארוכה
להקמת 'יעד'."
È˜†ÏÈ‚†∫ÌÂÏȈ