זורם
הכל
15
, מומחה לדינמיקת זורמים,
פרופסור סטיב פרנקל
חזר מביקורו הראשון בישראל עם ארבע הצעות
עבודה והחלטה אחת: "לעשות עליה".
כעבור שנה וחצי הוא כבר נחת כאן, עם אשתו
וארבעת ילדיו, וכיום הוא חבר סגל בפקולטה
להנדסת מכונות
דמיון
זרימת נוזל בתוך תא עמוק
פרדו כחבר סגל ושם, במשך שני
העשורים האחרונים, נע במסלול הקידום
המקובל. יחד עם הסטודנטים שלו - 82
מסטרנטים ו-71 דוקטורנטים - הוא
פרסם יותר מ-56 מאמרים בכתבי עת
מדעיים.
איך קיבלו אותך בטכניון?
נהדר. דיקן הפקולטה, פרופסור פיני
בר יוסף, ליווה אותי בתהליך הקליטה,
והפקולטה קיבלה אותי נהדר, ממש כאילו
הייתי בן משפחה. הקשרים כאן חורגים
מיחסי עבודה, והעובדה שזו אוניברסיטה
מדעית-טכנולוגית מלהיבה אותי מאוד.
בינתיים קיבלתי שנת פטור מהוראה,
כך שאני מתמקד במחקר. בשנה הבאה
ד באנגלית, ואחר כך אתחיל ללמד
ֵ
אלמ
בעברית. לשמחתי קיבלתי כאן מעבדה
וגם כוח מיחשוב עצום - מחשב 467
ליבות, שבקרוב יהיו בו אלף ליבות.
למה צריך כוח מיחשוב גדול כל כך?
דינמיקת נוזלים היא תעלומה גדולה, או
"שאלה פתוחה" גדולה, ומכיוון שמדובר
בהתליכים מורכבים מאוד דרוש כוח
עיבוד אדיר כדי לפתח מודלים ולבצע
סימולציות.
ישראל, דרך אגב, חזקה מאוד בתחום
מיחשוב העל, ולדעתי היא תוכל להיות
מעצמה בתחום הזה.
מהי בעצם "דינמיקת נוזלים"?
זהו תחום שבו מפותחים מודלים
וסימולציות, המבוססים על משוואות
שמבטאות את דפוסי זרימת הנוזל על פי
החוק הניוטוני לנוזלים. המודלים האלה
מסבירים את הזרימה במרחב במונחים
של מהירות, לחץ, צפיפות וטמפרטורה.
אני תיאורטיקן בתחום הזה, אבל לעבודה
שלי יש יישומים רבים - מנועי סילון,
הנדסה ביו-רפואית, ביולוגיה ומיחשוב
מקבילי.
תוכל לתת דוגמה ספציפית ליישומים
של המחקר התיאורטי הזה?
לאחרונה פיתחנו באוניברסיטת פרדו
משאבת דם חדשה, המבוססת על
עיקרון ואן קרמן (על שם תיאודור ואן
קרמן, מייסד המחקר האווירונאוטי
בעולם). במחקר הזה, שנערך בשיתוף
עם מנתח שעובד בבית חולים לילדים,
פיתחנו משאבה שמחליפה משאבות
פגועות בלבם של ילדים. תינוקות עם
משאבה פגועה נאלצים לעבור שלושה
ניתוחי לב פתוחים, אבל המשאבה
שלנו יכולה להחליף - באופן ארעי או
לצמיתות - את המשאבה החסרה.
אז אתה לא לגמרי תיאורטיקן?
עקרונית אני יכול לחיות בלי מעבדה,
ולהסתפק במחשב, אבל כאן בפקולטה
בונים לי מעבדה שבה אוכל גם לבצע
ניסויים שיבחנו את המודלים התיאורטיים
שלנו.
מי הצוות שלך כאן?
לשמחתי הגיע בעקבותי דוקטורנט שלי,
צרפתי שהחליט לעשות כאן אצלי את
הפוסט-דוקטורט. בשבילי זאת כמובן
מתנה גדולה - סטודנט שאני אוהב
וסומך עליו. זה מאפשר לי לדלג על
תהליך ארוך של הכשרה. במהלך הזמן
אגייס כמובן סטודנטים נוספים.
היכן אתה גר?
ברמת בית שמש.
אוי, רחוק.
כן, זה רחוק, אבל בחרנו במקום הזה
אחרי חריש עמוק בקהילות הדתיות
בישראל. חיפשנו קהילה שמתאימה
לנו - קהילה עם גרעין אנגלו-סקסי
משמעותי, שמקבלת בברכה אנשים
חדשים. אנחנו לא דוברי עברית, בשלב
זה, והיה חשוב לנו שהאנשים סביבנו
ידברו גם אנגלית. ברור שלמרחק
מהטכניון יש מחיר, אבל זה הטרייד-אוף
הכי טוב שמצאנו כאן.
בתור "בחור חדש בשכונה", מה אתה
אומר על הישראלי הטיפוסי?
לא מה שנהוג לומר עליו. אני נוסע
הרבה ברכבת ונהנה מזה מאוד. כאן
אנשים מתעניינים בך באמת, לא כמו
ם זה הרבה פעמים
ָ
באינדיאנה - ש
בשביל הנימוס בלבד. ישראל היא מדינה
דינמית מאוד עם המון צעירים, וזה נהדר.
אז הכל מושלם?
ברור שלא. עשינו עליה לא כנערים
ציונים נלהבים ואידיאליסטיים אלא
כאנשים מבוגרים, עם משפחה
ועבודה, ולכן יש לנו פרספקטיבה יותר
ריאליסטית ופחות תמימה. אנחנו לא
מתעלמים מבעיות ומקשיים, אבל אני
אוהב אתגרים, ובשורה התחתונה אני
מאוד מאושר - בטכניון ובקהילה שלנו
ברמת בית שמש.
כמה ילדים יש לכם?
ארבעה: אליאנה (21), יהושע (11),
מוריה (7) וירמיה (5).
איך הם מסתגלים?
זה כמובן לא פשוט - שפה חדשה,
תרבות חדשה - אבל אני מאמין שהם
ירוויחו הרבה מההתמודדות. מה שכן,
אנחנו חייבים ללוות אותם במסע הזה.
איך אתה מסכם את השינוי הדרסטי
הזה בחיים שלך?
זה היה תהליך מהיר מאוד, כמעט
בלתי נתפס, וקצת מוקדם עוד לסכם.
לפעמים אני מרגיש ממש סוריאליסטי,
אבל אז אני מניח למחשבות האלה
ומזכיר לעצמי שהעיקר זה לחיות ולחוות
את ההווה.
