Page 13 - מגזין הטכניון | אביב 2006

±≥
בגלל תקלה טכנית התעכב האישור על ציוני
הבגרות הגבוהים של מייס עלי סלאח, והגיעו
רק שבועיים אחרי פתיחת שנת הלימודים
תשס"ה. היא הגיעה באיחור לכיתה מגובשת
בפקולטה לביולוגיה ולא הבינה דבר מהנאמר
בשיעורים. "זה היה באמת הלם," היא נזכרת.
ø˙È˘Ú†‰Ó
"צילמתי את כל ההרצאות, קראתי אותן שוב
ושוב בבית, הלכתי למרצים וביקשתי עזרה, הם
נענו ברצון, ואחרי שבועיים הכל זרם."
כאשר מייס אומרת ש"הכל זרם," היא מתכוונת
לכך שממוצע ציוניה בסמסטר הראשון היה 3.89,
ובסמסטר השני - 6.99, והיא היתה, כמובן,
מצטיינת נשיא בשני הסמסטרים. עכשיו היא
עברה לפקולטה לרפואה, והציונים הראשונים
החלו להגיע: תולדות הרפואה - 001, קורס יוגה
- 69, אנטומיה - 69.
ø‰Ê†˙‡†‰˘ÂÚ†˙‡†Íȇ
"אני משקיעה".
ø‰Ú˜˘‰‰†˙‡Ë·˙Ó†‰Ó·
"בתום כל יום לימודים אני קוראת שוב את כל
ההרצאות. אני תמיד נמצאת במעקב, לא מחכה
למבחן." היא גם מלמדת פעם בשבוע קורס
פסיכומטרי בנצרת, ומעבירה בטכניון שיעורי
עזר וסדנאות בכימיה אורגנית.
øÔÓʉ†ÔȇÓ
"תמיד יש זמן. ואני לא מוותרת גם על רחצה
בבריכה בנצרת או הליכה לקולנוע עם חברים."
ההשכלה היתה תמיד בראש מעייניה של
משפחת עלי סלאח. האם, פהימה, לומדת
כיום ייעוץ חינוכי. האח הבכור לומד אף הוא
ייעוץ חינוכי, ושני הקטנים, בן ובת, עדיין
תלמידי בית ספר. האב, רוחי, הוא שרברב.
¨‰˙È·‰†·Âˆ‡Ï†ÔÂȈ†˙‡·‰†Ì‡
øÍÈÏÚ†ÂÒÚΆÌȯ‰‰
"אף פעם לא נתתי להם סיבה לכעוס," היא
אומרת בחיוך.
øÌÎ˙È··†‰·Â˘Á†‰Î†‰Ï΢‰‰†Ú„Ó
"כי היא מאפשרת להתקדם בחיים, נותנת
מעמד, משפיעה על האישיות, מביאה פרנסה.
והחיים האקדמיים הם תענוג גדול. אני רוצה
להישאר באקדמיה."
בגלל יחסם להשכלה רשמו הוריה של מייס
את ילדיהם ללימודים בבית ספר נוצרי בנצרת,
"נזירות המושיע" שמו, למרות היותם
מוסלמים. בשיעורי הדת קיבלה מייס רשות
ללכת לספריה, אך היא העדיפה להישאר
בכיתה, וכך קיבלה 001 גם בשיעורי הדת. "זה
סיקרן אותי, וגם נתן לי הרגשה שאני
משתלבת בבית הספר," היא מסבירה.
"הרגשתי שם טוב. יש בתי ספר מוסלמים
טובים, אבל הורי רצו לתת לי את הטוב ביותר."
Ìȉ·‚‰†ÍÈ„ÂÓÈÏ·†Íȯ‰†Ï˘†‰Ú˜˘‰‰†Ì‡‰
‰¯·Á·†ÌÈÏÏÂÁ˙Ó‰†ÌÈÈÂÈ˘†Ì‚†˙ÓÒÓ
ø˙ÈÓÏÒÂÓ‰†˙È·¯Ú‰
"יש בחברה שלנו פתיחות רבה יותר, ויותר
בנות הולכות ללמוד לימודים גבוהים, כמו
הנדסה ותחומים שנחשבו גבריים. אכן, יש
משפחות ערביות רבות שבהן הבת מתחתנת
מיד אחרי בית הספר התיכון, אבל יש יותר
ויותר משפחות שבהן אין הדבר כך. במעונות
הסטודנטים אני גרה עם בחורה מסחנין, שגם
היא לומדת רפואה. החברה הערבית אינה
מערבית, אבל היא גם לא סגורה כפי שנהוג
לחשוב."
מייס בכל זאת יוצאת דופן. בכפרה, יפיע, יש
51 אלף תושבים וכולם מכירים אותה וגאים
בה. היא מקווה שיום יבוא והיא לא תהיה
יוצאת דופן, ויותר סטודנטים ערבים ייראו
בקמפוסים ברחבי המדינה. "התשתית
החינוכית בכפרים הערבים צריכה להשתפר,"
היא אומרת. "גם המבחן הפסיכומטרי הוא
מכשלה גדולה בדרכו של הצעיר הערבי
להשכלה הגבוהה בישראל."
השפה האנגלית אף היא מהווה בעיה. מייס
התגברה על המכשלה הזו בקריאת ספרים
באנגלית למשל כל ספרי ג'ון גרישם וכל
הכרכים של הארי פוטר. "גם מסרטים למדתי
הרבה", היא מוסיפה. לדעתה אין אדם בלי
פוטנציאל, יש רק אנשים שלא יודעים למצות
את הפוטנציאל שלהם. והמרשם למיצוי הזה
הוא חריצות ונחישות.
"יש שני קורסים שידועים כקשים ביותר בשנה
הראשונה," היא מדגימה. "אלה הם כימיה
אורגנית וגנטיקה. הממוצע הכיתתי במבחן
הראשון בכימיה אורגנית היה 43. אני קיבלתי
98. כמעט כולם ניגשו למועד ב' ואני
התלבטתי, כי הציון הגבוה בין שתי הבחינות
הוא שנחשב. שאלתי לדעתו של המרצה, הוא
הביט בי, חייך ואמר: 'תגשי, מייס, את תותחית,
אין סיכוי שתפספסי'. ניגשתי, וקיבלתי 301."
ø‰‡Ï‰†‰ÓÂ
"לימודים, הצלחה בלימודים, אולי אקדמיה".
ø‰ÁÙ˘Ó†¨‰Â˙Á
"קודם כל לימודים. החתונה לא בוערת".
˙ Â  È Â ˆ Ó ‰ † Ì Â „ È ˜
חריצות ונחישות. מייס עלי סלאח עם
נשיא הטכניון )משמאל( בטקס מצטייני נשיא
¢Ï‡ÈˆËÂÙ†˘È†Ì„‡†Ïη¢
ππÆ∂†ÚˆÂÓÓ†¨‡È˘†˙ÈÈˈӆ¨Á‡ÏÒ†ÈÏÚ†ÒÈÈÓ†ÌÚ†ÔÂȇ¯