Page 36 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

05 שנה חלפו מהיום שבו הם סיימו את
לימודיהם במוסד הטכניון בשכונת הדר
הכרמל. חלקם העתיק את מסלול חייו
למקומות שונים על פני הגלובוס, אחדים
נפטרו, רבים מהם שימשו בתפקידי
מפתח בתעשייה עתירת הידע
ובתפקידים ממלכתיים, ולא מעטים מהם
עדיין עובדים במשרה מלאה.
הטכניון של אותם ימים, בשונה
מהמסלולים הקיימים כיום, היה מורכב
משבע פקולטות. הנדסת חשמל, הנדסה
אזרחית, הנדסת מכונות, ארכיטקטורה,
פיזיקה, כימיה והנדסה חקלאית )לא
במקרה ישראל הפכה למעצמה בתחום(.
"אני מבקש לברך אתכם עם שובכם
לטכניון, אנו שמחים לראותכם שוב,"
מברך אותם נשיא הטכניון יצחק אפלויג
לאחר שהתכנסו באולם ההרצאות. "עם
רבים מכם שמרנו על קשר לאורך השנים.
מי שלא היה פה הרבה שנים ודאי
מתרשם מטכניון שונה לגמרי."
"הטכניון בן 28. למקימיו היה חזון אדיר,
כאשר החליטו להקים מוסד מוביל בפינה
נידחת של האימפריה העותומאנית.
סביבם היו באותם ימים 000,5 יהודים.
גם בחלומותיהם הוורודים ביותר הם לא
חלמו שנזכה להכרה בינלאומית. להפוך
למוסד מוביל בכל קנה מידה, ששניים
מחברי הסגל שלו זכו לפני שנה ומחצה
בפרס נובל בכימיה."
ÏÏÁ·†ÔÈÂÂφ¨Ï¢ÂÁ·†Ìȯ‚·
"השפעת בוגרי הטכניון על מדינת ישראל
היתה מדהימה בכל התחומים. גם בחו"ל
וגם בחלל, שבו עדיין מסתובב גוף
טכניוני. המומחים ניבאו שאם יצליח
לפעול, הוא יפעל במשך שנתיים. 7 שנים
חלפו והלווין עדיין מסתובב, מתפקד
ומשדר כל 09 דקות, כאשר הוא חולף
מעל הטכניון."
כל אחד מדיקני הפקולטות הנוכחיים
חילק תעודה לכל אחד מבוגרי הפקולטה.
לאחר דברי הנשיא שמעו האורחים
הרצאה מרתקת על חידושים בהנדסת
רקמות, מפיו של ד"ר דרור סליקטר
מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית.
בהרצאה סיפר סליקטר כי את המחקר
בתחום החל אביו, רמי סליקטר, שביקש
לפני 03 שנה לסייע לפצועי צה"ל שנפגעו
בגפיהם. הפתרון של אותם ימים היה
השתלת מפרקים מפלסטיק, או ממתכת.
"שתלים אלה קרסו אחרי 51 שנה," הסביר
ד"ר סליקטר, "כדוֹר שני בתחום אני עובד
במחקרי על שתל המורכב מחומרים
חיים. המקור לרקמות החסרות צפוי
להגיע בעתיד, ככל הנראה, מתאי גזע.
כיום אנו לא מדברים על ייצור רקמות,
אלא על החדרת תאים שייצרו את
הרקמות. בטיפול בשבר אנו צופים
החלמה מלאה לאחר חודש."
בתום ההרצאה ובמהלך ארוחת הערב
זכו הבוגרים להופעה של להקת המחול
של הטכניון. מעגלי הרוקדים התרחבו
אט אט, כאשר הסטודנטים הזמינו בזה
אחר זה את הבוגרים.
אברהם רוזן סיפר שיותר מכל, קשה
לשכוח את חוויית הלימוד עם דיקן
אזרחית, "פרופסור להנדסה הפקולטה
קורריין." המרצה שהפך אינג'ינר דוקטור
לאגדה, בשל דרישתו הבלתי מתפשרת
לרשום את שמו על גבי העבודות "בצוויי
יו"ד". ובצוויי רי"ש
סעדיה בהט סיפר שקורריין אסר על
סטודנטים להצביע על עבודה בעת שהיו
מציגים אותה. מי שעשה זאת זכה למכה
באצבעותיו באמצעות סרגל מתכת.
רוזן נזכר, בדומה לבוגרים רבים של אותן
שבו למרתף נתן השנים, בשם שקורריין
כלי העבודה.” קורריין מאוכסנים היו
למעבדה שלו במרתף 'תחת'," סיפר קרא
רוזן. "כאשר שאלו אותו היכן נמצא
המשרד של פרופסור רחל שילון, הוא
ענה: ליד התחת שלי."
ͯ„†ı¯ÂÙ
לכנס הגיע גם חביב שאוקי בן ה-77,
בוגר הפקולטה להנדסה כימית של שנת
6591. חביב הוא ערבי-נוצרי, בנו של איכר
מהכפר עיבלין, שפרץ את הדרך עבור
רבים מבני עמו. לימים, בתום לימודיו,
שימש כמורה לכימיה וכתב ספרים רבים
לכימיה בשפה הערבית, שימש כמנהל
התיכון העירוני בנצרת והתקדם לתפקיד
מפקח במשרד החינוך.
מאז ומעולם הטיף חביב שאוקי לאחווה
בין יהודים לערבים, דבר שקיבל ביטוי
גם בספרי השירה שהוא כותב בתריסר
השנים האחרונות.
≥∂
Ï·Âȉ†ÒÎ
±πµ∂†˙ÈÁ¯Ê‡†‰Ò„‰Â†˙ȇϘÁ†‰Ò„‰†È¯‚·
±πµ∂†˙ÈÓÈΆ‰Ò„‰Â†‰ÈÓÈΆȯ‚·
±πµ∂†˙ÂÂÎÓ†˙Ò„‰†È¯‚·
±πµ∂†ÏÓ˘Á†˙Ò„‰†È¯‚·