Page 35 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

≥µ
¯È‡†È˘ÈËÙ
¨ÌÂÈÒ‰†Ë˜È¯نÔÈÈ„Ú†‡È‰†‰Ë˜¯‰†¨‰η†ÈÚÂÓ†ÏÚ†„ÂÓÏφÌÈ·ÈÈÁ†‡Ï†¯·Î¢
‰˘†≥µ†ÌÈÓÎÒÓ†ÏÏÁ†‰˜ÈËÂ¯È‡†˙Ò„‰Ï†‰ËϘى†È¯‚·††µ††¢˙Â·†¯˙ÂȆ‰·¯‰†˘È†Ï·‡
"באלביט מועסק כיום מספר עצום של מהנדסי אווירונוטיקה. מההתנסות
בעבודה מולם גיליתי שיש להם ראיה מערכתית יותר ומולטי-דיסציפלינרית.
לכן מגיעים הרבה מהמנהלים אצלנו מהפקולטה הזו." זהו, לדברי יוסי
אקרמן, נשיא אלביט מערכות, הייחוד של הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה
וחלל.
אקרמן, ממייסדי התקדרה להנדסת מערכות, מגלה כי מאות מקרב
הסטודנטים בטכניון עובדים באלביט מערכות. "ניתן לייחס לטכניון חלק
נכבד מההצלחה של החברה שלנו," הוא אומר.
‰ˆÈÓ‡†˙„ȄÈ
מהאווירה במבואת מרכז המבקרים ע"ש קולר ניתן היה להתרשם בקלות
מכך שבוגרי המחזור נותרו בקשרי חברות אמיצים.
"אני שמח לראות מחזור כה מגובש של בוגרים," אמר דיקן הפקולטה
עמרי רנד, שבירך את הנוכחים, "לשמחתי אני יכול להצביע על שני שינויים
בולטים שהתרחשו מאז המחזור שלכם. כבר לא חייבים ללמוד מנועי
בוכנה, ובניגוד לאותם ימים, בהם לא היתה אף בחורה במחזור, יש כיום
הרבה יותר בנות."
"הרבה מאוד התפתח בתחום מאז 1791 ואנחנו נאלצים להתמודד בכל
שנה מחדש עם הסוגיה כיצד לדחוס את כמויות החומר ההולכות וגדלות
לתוך מסגרת של ארבע שנים," סיפר רנד. "התעשייה דורשת לימוד של
תוכנות וידע ובחומר הבסיסי קשה לקצץ. החשש שלנו הוא שאם נלך
להתמחויות, נאבד את הייחודיות. לצד אלה, עלויות הלימוד עולות משנה
לשנה."
"הטכניון נמצא כיום במצוקה, יותר מאוניברסיטאות אחרות," אמר המשנה
רוזן, שמחזור 1791 היה הראשון אביב פרופסור, לנשיא הטכניון הבכיר
שאותו הדריך כאסיסטנט. "בארבע השנים האחרונות קוצץ תקציב הטכניון
ב-%04. הדבר הפיל מגבלות קשות על המוסד. חזרנו למספר חברי הסגל
שהיו לנו באמצע שנות ה-08. זאת, בשעה שמספר הסטודנטים גדל ב-%08.
יחס הסטודנטים-מרצים הוא הגדול ביותר הקיים כיום בעולם המערבי."
בתום ההרצאות ולאחר ארוחת הערב זכו הבוגרים להרצאות מהתחום
החביב עליהם. יצחק גרינברג, מבוגרי המחזור, סיפר כיצד בתור אחד
מצוות של 11 סטודנטים, היה שותף לבניית רקטה דו-שלבית, ששוגרה
בנגב, בתום שנה של בנייה. "הצוות ישן באוהל בלילה שקדם לשיגור," הוא
נזכר. "בבוקר קמנו ושיגרנו את הרקטה, שהגיעה לגובה של 42 קילומטרים,
פתחה מצנח וירדה לארץ באטיות, כשבחלקה העליון פועלים מדי לחץ
וטמפרטורה."
בוגרי המחזור, אבי אברשיץ, העוסק במיני-מל"טים בתעשייה האווירית,
סיפר כיצד פותחו לאורך השנים המטוסים ללא טייס המשמשים כיום
את הצבא במשימות מורכבות בשטחים ובלבנון.
Û˙¯Ó·†ÒÂËÓ
הצצה מעניינת נוספת היתה להגשמת חלום של בן המחזור, אלי ליברמן,
המתגורר כיום בניו ג'רסי. "בסוף הלימודים בטכניון, החלטתי לבנות מטוס,
ביחד עם אמיתי יגר", הוא נזכר, "אבל מהר מאוד התברר לנו שקשיי
הביורוקרטיה בארץ הפכו זאת לבלתי אפשרי".
ליברמן המשיך לעבוד כאחראי על נקבות הרוח של הטכניון, ו עבד בכך
עד לשנת 87', כאשר עבר לתעשייה האווירית והיה אחראי על מנועו של
פרויקט הלביא במשך שמונה שנים. מיד לאחר ההחלטה על ביטול
. AlliedSignal הפרויקט יצא לארה"ב ושימש כמנהל פרויקט בחברת
בשנת 89', החברה העבירה את מפעלה לאריזונה וליברמן החליט להקים
חברה מתחרה.
"העבודה החלה במרתף הבית ומהר מאוד זכינו בחוזים יפים, בהם הזמנות
מחברות כמו רולס-רויס", הוא מספר, "מהר מאוד גדלנו והיום החברה
פועלת מבנים בשטח של 005,3 מ"ר, מעסיקה 04 עובדים ומגלגלת מחזור
שנתי של 8 מיליון דולר.
"הרבה מההצלחה הזו שייכת לטכניון. אני חייב לציין שפה נחשבתי
לתלמיד בינוני ובקושי הצלחתי לסיים את הלימודים. למדנו אינסוף
מקצועות, עם קושי עצום להתמחות במשהו מהם. כשהגעתי ללימודי
המאסטר והדוקטורט בארה"ב, הייתי הגאון של המחזור.
"ההתבססות הכלכלית אפשרה לי לקנות קיט להרכבת מטוס מסוג
, ש-0024 מסוגו, טסים כיום בעולם. בשביל לבנות אותו,Lycoming
נדרשתי לבצע חיבורים של 005,31 מסמרות. אני יריתי אותם אישית.
אחד לאחד. כשבכל יריה, אני חייב עזרה של מישהו המסייע לי בהתנגדות
לירי. "התוצאה היא מטוס דו-מושבי, בעל מנוע של 081 כוחות סוס. הוא
מסוגל לטוס במהירת של 002 מייל לשעה, לטווח של 0001 מייל."
בכנס המוצלח, אשר התקיים בטכניון ב-91 במאי היה ייצוג נרחב של
מהנדסים מהתעשייה האווירית בפרט, ושל כל תשתית התעשייה האווירית
בארץ בכלל.