Page 32 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

≥≤
Ô Â È  Î Ë · † Ì È Ë  „ Â Ë Ò ‰ † ˙ „ Â ‚ ‡
ÌÈÚϘ‰†È¯ÂÁ‡Ó†≠†Ë„ÂËÒ‰†Ï·ÈËÒÙ
מדי שנה מפיקה אגודת הסטודנטים בטכניון
את האירוע שקיבל במהלך השנים את התואר
"אירוע הסטודנטים הגדול בצפון" - פסטיבל
של שלושה ימים שממלא את הטכניון בריחות,
טעמים וצבעים. פעם אחת בשנה שהספריות
כמעט ריקות, שמוסיקה נשמעת מכל יער ומכל
פיסת דשא, והסטודנטים מקבלים הזדמנות
לחגוג את היותם סטודנטים בטכניון.
ø‰¯Â˜†‰Ê†ÏΆÍȇ†Ê‡
זה מתחיל בקריאת קלסר הלקחים של השנה
שעברה, שלוקחים הביתה לקרוא בשבת, חצי
שנה לפני הפסטיבל בערך, כדי שלא נהיה בלחץ
השנה. זה ממשיך בישיבה של כל מנהלי
המשרדים, שבה רושמים על הלוח בגדול "עוד
021 ימים יום הסטודנט". ואז איתן, סגן יו"ר
האגודה, שואל מה כל אחד לוקח על עצמו,
ואם אנחנו לא ניקח אז אס"ט לא תפיק את
יום הסטודנט, וחברה חיצונית תעשה את זה.
ואם ניקח... אז לחלק מאיתנו לא יהיו חיים עד
יום הסטודנט. אף אחד באס"ט לא מקבל כסף
על הפקת יום הסטודנט - זה "אקסטרה" שכל
מי ששותף לעשייה נותן מעצמו מתוך אהבה
ענקית לסטודנטים שלנו, בידיעה שזה היום
שכל סטודנט בטכניון מצפה לו. זו ההזדמנות
של האגודה לאחד כוחות, ואם כבר להצליח -
אז פה, ובגדול.
עשינו סקר כדי להחליט את מי להביא - יש
כל כך הרבה אמנים והמון דעות. שהסטודנטים
יחליטו - פייר, לא? וכך התגבש לו "ליין האמנים"
של פסטיבל הסטודנט 6002, ולנו רק נשאר
להחליט מתי ומה הסדר. וכמובן - פרסום ויחסי
ציבור, לוגיסטיקה, במות, אבטחה, שירותים...
והרשימה עוד ארוכה.
ההתרגשות גוברת עם הספירה לאחור ואיתה
המתח, הלחצים. יש פינות לסגור. וכשמגיע יום
האירוע, כולם במקומות, תידרוך אחרון.
וכשאנחנו רואים את הלהקה הראשונה, 'בית
הבובות', עולה על הבמה, אנחנו יודעים: זהו,
הצלחנו! עוד יום סטודנט בפתח.
בסופו של דבר כותבים לקחים לשנה הבאה.
מי היה מאמין שאחרי חודש כבר תהיה מלחמה,
והקמפוס היפה הזה יתרוקן מאדם?
Ë¢Ò‡†˙¯·Â„†¨ÈÏß‚‡ß„†ÏÚȆ∫‰·˙Î
כמה ימים לפני היציאה מהטכניון והמעוף אל תוך
הבלילה הקרויה חיים אמיתיים, לפני שאשתקע
במעבדה כלשהי ככימאית נאמנה, אני חשה צורך
לספר לכם על אחת החוויות המדהימות שהיו לי
בחיי. חוויה אינטנסיבית, מרתקת, מאתגרת ומהנה
בכל מובן.
הכל התחיל בסמסטר חורף 5002, שבו נחשפתי
לעולם התיאטרון הטכניוני.
ראיתי את ההצגה "שלשלאות
שקופות" ולמרות הסתייגויות
שונות מהעלילה חשתי נפעמת
מהמשחק ומכך שחשתי זעם
על נושאים בעלילה, שגרמו לי
לבחון את נושא ההתעללות
והתא המשפחתי שוב ושוב.
במהלך סמסטר האביב חשתי
מין צורך להמשיך במסע לתוך
עולם התיאטרון, ללמוד עוד,
לחוות, להרשות לעצמי
להיפתח ולנסות דברים
חדשים.
"הדיבוק" הוא אחד המחזות
המפורסמים ביותר הן בתולדות התיאטרון העברי
והן בתולדות התיאטרון הייידי. זה המחזה שעליו
נבנה תיאטרון "הבימה" ובזכותה הפך לתיאטרון
הלאומי של ישראל . מחזה זה שימש בסיס לסרט
הגדול ביותר שנעשה בשפה היידית ואף לשני סרטים
ישראליים שונים. הוא הועלה בשפות שונות, כולל
יפנית, ושימש כמקור השראה לסרטי אימה ופנטזיה.
"הדיבוק " - מאת ש. אנסקי ובתרגומו של ח.נ.
ביאליק - עוסק בסיפור האהבה הטראגי של מקובל
שמת אך נשמתו משתלטת על גופת אהובתו
ומסרבת לצאת למרות כל ניסיונותיו של הרב
להוציאה בהשבעות.
ולפרופסור אוריאל זוהר אני מבקשת לומר המון
תודה - גם על הרגעים שהתעמרת בנו, וגערת
והמרצת אותנו לשאוף ליותר מעצמנו ולא להיות
מקובעים במשוואות ונוסחאות. תודה לך על הזמן
שהשקעת, על החום והאהבה.
לסיכום הייתי מעוניינת להודות גם לשותפי בהצגה
גיא קפוליניק, ולמי שעזרו בהפקה: נוי לזרוביץ,
רובא זועבי ומאי דאהר, התפאורניות המדהימות
והמקסימות שלנו, ודורי דגן איש התאורה. הייתי
רוצה להודות לכול האנשים שבאו להצגה והרעיפו
עלינו חום ופתיחות. תודה לכולם בשמי ובשם גיא,
והמלצה: לכו לקורסי תיאטרון. אולי תלמדו דבר או
שניים על החיים, ולכל הפחות תלמדו להכיר את
עצמכם יותר טוב.
¨Ï·Ë·‡†Ô¯˜†∫‰·˙Î
¢˜Â·È„‰¢†‰ÊÁÓ·†˙È˘‡¯†˙È˜Á˘
ÌÈ„ÓÂφ˜¯†‡Ï
¨Ìȯ˘†Ì‚†ÔÂÈÎˉ†Ô¯ˇÈ˙·†ÌÈË„ÂËÒ‰
ÌȘÁ˘Ó†ÌÈ„˜Â¯